יום חמישי, 10 באוקטובר 2013

איך להתגבר על הפרעות קשב וריכוז באופן טבעי?

למי אין או מי לא מכיר מישהו שסובל מהפרעת קשב וריכוז?
אודה לכם מאד אם תצליחו לקחת לעצמכם שתי דקות ולהתרכז בשורות הבאות בלי הסחים, אני בטוח שזה יעורר בכם משהו ואולי יעזור לכם.

כמי שעובד עם ילדים אני נוכח לראות שהרבה מהם מוגדרים כמי שסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
מעניין שבמקום אחר ובזמן אחר אותם ילדים היו יכולים להיות מוגדרים כמי שנהנים מכישרון ויצירתיות.
של מי האינטרס להגדיר הגדרה כל כך שלילית ?

מה שבטוח שיש מי ששמח על התופעה.
חברות התרופות, התקשורת ומוצרי המזון.


תרופות יכולות לעזור ולהועיל בהרבה מקרים וגם לעורר נזקים.

עדיף לבדוק מה אפשר לעשות גם בלי תרופות, ובהחלט אפשר.

לפעמים אני חושב שאלה שמוגדרים כסובלים מהפרעת קשב וריכוז הם דווקא הנורמאלים ואילו האחרים סובלים מכניעה והתפשרות.
הקושי להתרכז בכיתה ובכלל ברור לחלוטין.
כיתה גדולה, מורה שמנסה למצוא עניין בחומר שהוא מעביר בפעם המי יודע כמה, תכנים לימודיים משעממים הם סיבות מספיק טובות לצוף, לחלום, לצאת מהכיתה.
כתלמיד, בשיעורים שהייתי בכיתה צפתי, חלמתי, ציירתי, עפתי לעצמי או העדפתי לעשות צחוקים ולהפריע.
כשגדלתי העדפתי להבריז, והרבה, הלכתי לשחק כדורסל וסחבתי איתי עוד ילדים.
איזה פחד, מזל שאני לא חי בדור של היום.
בטוח שהיו מתייגים אותי, נותנים לי טיפול תרופתי, שמים אותי בכיתת חינוך מיוחד, הייתי הופך להיות מישהו אחר, מדוכא ורדום.
למזלי הצלחתי ללמוד לבד, לא תייגו אותי כסובל מהפרעה.
למדתי לבד הרבה ובהצלחה.
למדתי מחשבים כי יש בזה הרבה כסף ואתגר מוחי.
שנים עבדתי במחשבים, חיל האוויר ואינטל, הרבה מסכים וחישובים עד שהתרוקנתי והחלטתי לעבוד עם הלב.

ברוב בתי הספר  לבודד את אלה שקשה להם להתרכז זה הפתרון הנוח, הם לא מפריעים לאחרים, בכיתה יש שקט יחסי ואפשר להמשיך לשדר את חומר הלימוד.
אני חולם ומקווה שבתי הספר יאמצו גישה אחרת, זה קשה, זה דורש הרבה שינויים, אבל כמו שזה נראה היום, זה חייב להעשות מתישהו.
אבל גם אנחנו יכולים לעשות הרבה, חייבים.

רוב הילדים שאני עובד איתם בבתי הספר מוגדרים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז.
במפגשים שלנו אני מגלה שרבים מהם חכמים, יצירתיים, מהירי מחשבה והפלא ופלא הם יכולים להתרכז ולהקשיב בצורה מדהימה.

למה בכיתה הם מתנהגים אחרת?
הרבה סיבות... 
- מעבר לא  מוצלח מהגן לכיתה א'
- בעיות רגשיות
- רגישות גבוהה מדי לגירויים חושיים
- סביבה מאיימת

ברור שהמודרניזציה יצרה הפרעות קשב וריכוז, הפכנו להיות יצורים טכנולוגים.
הילדים של היום כבר לא משחקים בשכונה כמו פעם, ההורים שלהם כל הזמן בעבודה- מול מחשב- מול טלוויזיה- מול טלפון- מול אייפון X55 - גלקסי D56 ומה לא.
לחלק מהילדים, מהרגע שנולדו דחפו להם בכבל אמצעי תקשורת למוח.
הרבה מהם מבלים הרבה מאד זמן מול מסך.
אז ברור שהמוח לא עובד כמו פעם, הגוף לא זז כמו פעם.
לחלק מהילדים של היום יש אלף חברים בפייסבוק אבל הם לא יוצאים מהבית.
הילדים של היום לא ישנים מספיק, הולכים לישון מאוחר כי הם מכורים, ממש מכורים לתקשורת.
אז ברור שהמוח לא עובד כמו פעם.
הרבה מהילדים של היום אוכלים אוכל מהיר, לא בריא.
תזונה לא נכונה משפיעה על ריכוז והיפראקטיביות, חומרי צבע מלאכותיים, מתוקים וסוכרים, חומרים משמרים הם ממש רעל.
אז ברור שהמוח לא עובד כמו פעם.


אני מסתובב בחצר בית הספר ורואה את כל הילדים מחוברים לטלפונים הניידים שבטח עולים הרבה מאד כסף


הרבה ילדים מכורים, מכורים להתנתקות דרך אוכל ותקשורת, גם מבוגרים.

אז איך מתגברים על הפרעות קשב וריכוז?
זה דורש שינוי, שינוי מהפכני.
שינוי שאם יצליח יעורר זעם אצל חברות התרופות, המזון והתקשורת.
צריך להפסיק את ההתמכרות.
לנפץ את כל מה שמזויף.
לחזור אחורה ...
זה קשה.
אני מכיר הרבה כאלה שלא יכולים להירדם בלי טלוויזיה דולקת ואיך שמתעוררים נכנסים למחשב.

זה הזמן לקחת אחריות על עצמנו ועל ילדנו ולהכניס דפוסי התנהגות אחרים.
לאכול בריא, למנן את הזמן מול אמצעי התקשורת, לעשות ספורט, יוגה, ולעבוד על האינטימיות.

לדבר אחד עם השני, בבית, בלי לפחד מהשקט, לכבות את המכשירים, לקנות פאטיפון, תקליט או דיסק, ללכת לחנות מוזיקה, להיפתח לסביבה, לפתוח חלונות, לראות שמיים, ירח, כוכבים.

שהילדה שלי הייתה בת שנה וחצי פתאום שמנו לב שמאד נוח לנו לתת לה לראות שירים ביוטיוב מהטלפון בזמן נסיעה ברכב, היא התחילה להפעיל את המכשיר לבד, התמכרה לו. מזל שמהר עצרנו את זה והיום ברכב אנחנו שומעים מוזיקה, מדברים, משחקים ולפעמים שותקים.

האומץ שלי לעזוב את אינטל הגיע מתוך זה שהייתי אחד הבודדים שהיה לו חלון בתוך הקובייה שבתוך המבוך, מתוך זה שבמקביל שיחקתי ואלתרתי, מתוך זה שהתחלתי לחוות את הטבע, מתוך התנסות בתהליך הפקת הצגה עם ילדים אוטיסטיים עם ידידה. נוכחתי לראות שאני יכול להיות יותר משמעותי אם אני עובד מול אנשים ולא מול מסכים. 

את האומץ וההשראה העניקה לי בת זוגתי, אישה רגישה במיוחד, מישהי מכוכב אחר, יצירתית וכשרונית שהתעקשה ומתעקשת על התחברות פנימית, זוגית, משפחתית וחברתית והתנתקות מהטפל.

במפגשים, הילדים מצליחים להתרכז כי אני יוצר סביבה ששונה מאד ממה שהם רגילים, סביבה שמאפשרת ומקבלת כל אחד
סביבה אמיתית שבה מדברים באינטימיות.
התרגילים מבוססים על אלתור, באלתור המוח מתעורר לחיים, התאים המתים שלנו מתחילים לזוז.
באלתור צריך להגיב מהר, אחד לשני, הדחפים והאינסטינקטים עוקפים את הסטיגמה שיצרו לנו.
אני תמיד מתרגש לראות בתרגילים ילדים שבשיעורים רגילים נרדמים ובתרגילי אלתור מתעוררים.

יכול להיות שהסיבה לכתיבת שיתוף  זה קשורה בסיפור ששמעתי אתמול במופע תאטרון פלייבק שערכתי באחת המכללות לחינוך ממרצה מקסים ורגיש להוראת מתמטיקה. לפני כמה שנים הוא התמודד עם תלמידה שבכתה בשיעור שלו כל הזמן. הוא תמיד שעצר את השיעור ושאל אותה למה, פעם אחת היא הסבירה שהיא לא יודעת את לוח הכפל. הוא הסביר לה בהפסקה והיא שוב בכתה, בכתה כי נאלצה לקחת מהמורה חמש דקות בהפסקה, בכתה כי אף מורה לא עשה זאת קודם. הרבה ילדים בוכים מבפנים אבל לא מעיזים להוציא את זה כי הסביבה אטומה, כולנו מוקפים מסכים.

יכול להיות שהסיבה לכתיבת שיתוף זה קשורה להצגה שראיתי לא מזמן, בפרדס חנה, "האורחים מהכוכב הירוק".
חבורת שחקנים שסבר להניח חלקם מתויגים כבעלי הפרעות קשב וריכוז נגעה בנושא באופן מרגש ויצירתי. הם נודדים ממקום למקום ומופיעים, נהנים מזה שהם אזרו אומץ, התנתקו מכל אמצעי התקשורת, אוכלים בריא, אוהבים ומקבלים אחד את השני, רוקדים, שרים ומשחקים.

אני מזמין אתכם לראות את הסרט שהם המליצו זה הפייסבוק שלהם 

את המופע שלהם הם סיימו בהזמנה לקהל להרים ידיים לשמיים ולצעוק "התעוררות".

האמת שאין הרבה ברירות, אנו חיים בסביבה שבה החברות ורשתות הענק חוגגות ומרוויחות הון ולנו קשה לסגור את החודש.

היום כולנו סביב מסכים, שבויים בתוך חברות ענק שממנות חברות תקשורת, אפשר להשיג את הכל ומהר, רק לא את עצמנו. מצחיק שהוסיפו אפשרות של מסך מגע, עד אז עבדו עלינו בעיניים  ועכשיו עובדים עלינו גם בידיים, מוכרים אשליה של תחושת מגע, מגע בזיוף.

אפשר, רצוי ומומלץ לנצל את הקידמה הטכנולוגית, האפשרות לצבירת ידע היא עצומה, צריך למצוא את המינונים הנכונים, כמה זמן ומה לספוג.

אם נתעורר ונתחבר לעצמנו הכל יהיה אחרת.

התעוררות.

שכל המשאלות שלנו יתגשמו אמן.



עוד כמה לינקים למי שצריך -


יש קשר בין חברות התרופות למערכת הבריאות

חברות התרופות מעוניינות יותר בעשיית רווח ולא בריפוי








אין תגובות:

פרסום תגובה

להרגיש משמעותי

  כולנו רוצים להרגיש משמעותיים. אף אחד לא רוצה להרגיש חסר תועלת, כישרון מבוזבז. כתלמיד ביסודי, בכל תעודה היו רושמים לי "לא ממצה את ה...