יום שני, 21 באוקטובר 2013

איך להציב גבולות לילדים שלנו?

פליק פלק והילד עף

שאלת השאלות.
 איך מציבים לילד גבול ואיך מתמודדים עם ילדים שמתעלמים מהגבולות שמנסים להציב להם שוב ושוב?

כילד, שמו לי הרבה גבולות ולא אפשרו לי לבטא כעס ותסכול.

מה עושים שהילד משתולל ויש תחושה שאין עם מי לדבר?

בימינו קשה יותר ויותר לשים גבולות לילדים.
למה?

כי הגבולות כבר לא ברורים, הילדים של פעם היו משחקים בחוץ, היינו רואים מה הם עושים ועם מי.
היום הם בעולם הווירטואלי, מוקפים מסכים, לא ברור עם מי הם בקשר וכמה.
מבחוץ זה נראה טוב, הם יושבים בנחת,  לא זזים, מול מחשב או מול נייד.
מבפנים, לא ברור מה הם רואים.
הקשר החם, המשחקים, המגע, הצחוק ממשחקים שילדים משחקים ביחד, הדברים האלה הולכים ונעלמים.
ועדיין, לכולנו יש כמיהה לחום, למגע ולקשר.


 איור:רחל קיני


ילדים בודקים גבולות.
גבולות ברורים בבית יעודדו את הילד לצמוח.

אשתי שתלה אתמול פרחים בגינה והתעקשה לתת להם אדמה מיוחדת מסביב, אדמה שנראה רכה ומצד שני גובלת ותוחמת. היא מיקמה אותם במקום שמקבל אור וחום. היא עשתה את זה ביחד עם הבנות הקטנות שלנו, רגעים של חיבור, נטיעה וצמיחה.

לילדים של היום יש מצד אחד חסך בקשר ומצד שני הם מתקשים ביצירת קשר.
המציאות של היום הביאה רבים מאתנו להיות עסוקים באין ספור דברים במקביל להורות, עובדים בטירוף, מודאגים מקשיים כלכליים, מנסים פה ושם לתת לעצמנו קצת אוויר לנשימה, מדברים הרבה בנייד ובעיקר מתקשים באמת לפנות מקום לילדים.

הילדים של היום מבינים ( באופן לא במודע )  שכדי להשיג את תשומת הלב הם צריכים לעבור גבול.
ברגע שהם עוברים גבול אז מתחיל המשחק.
משחק לא נעים.
בהרבה מקרים הוא יכול להתפתח לאלימות מילולית ופיזית בין הורה לילד.
המעבר החד הזה, ממצב שילד מנותק מהוריו ומתבודד עם המסכים שלו למצב שילד חווה הורים כועסים קשה לעיכול אצל הרבה ילדים.

בעצם, מה שהילדים היו רוצים ( באופן לא במודע )   זה הצבת גבול ברור והורים שמחבקים אותם.
הילד עובר גבול והוא מפנטז על הורים מחבקים,  ההורים מתחילים לצעוק עליו ובמקרים מסוימים עלולים להגיב בעוצמה פיזית, לתת פליק, דחיפה.. מה שקורה לילד בהרבה מקרים שההורים מגיבים בעוצמה חזקה - הוא עף, מסתגר, נועל את עצמו, מתקשה להתמודד עם האכזבה הגדולה.

קשה לראות ילד סובל
לכל ההורים  קשה לראות את הילד שלהם סובל, סובל בגלל החלטה שלהם, זה מאד מפתה להפסיק לתת לילדים שלנו לסבול ולשחרר קצת.
בפועל, אנחנו גורמים לילדים נזק.
אנחנו יוצרים בלבול, חוסר עקביות, גבולות לא ברורים.
מונעים מהם להתמודד עם הקשיים, להתחסן, להפנים נורמות וערכים.
אנחנו יוצרים ילדים שמרגישים שהם יכולים לעשות הכול ושכולם יעשו את מה שהם אומרים.
ילדים כאלה יתקשו לפתח מיומנויות חברתיות ויתקשו להאמין בעצמם.

אז מה עושים?
אם בבית יש גם אבא וגם אימא אז מגבשים ביחד ומבררים גישה משותפת. נכון, כל אחד מאתנו חושב אחרת אבל חשוב מאד להגיע להסכמה ולתת לילדים תחושה שההורים באותה עמדה, אין שוטר טוב ואין שוטר רע, אין בילבול.
ביחד יהיה הרבה יותר קל להציב לילד גבול ברור ולהכיל את הילד.
זה מה הילדים רוצים, הורים מגובשים.

אם בבית יש רק דמות סמכותית אחת זה יהיה יותר קשה, לעמוד לבד ולהציב גבול, אפשר לגייס דמות סמכותית נוספת כמו סבא, סבתא..

אם יש הרבה מקרים שבהם הילד מתקשה בהבנת הגבולות אז עדיף להתמקד בדבר אחד- עידוד יכולת ביטוי רגשית של מצוקות והנאות.

במקרים בהם הילד מתפרץ, מתקשה לווסת את רגשותיו חשוב לבדוק איך הוא עושה את זה ולמה זה פוגע.

צריך לתת לילד לבטא כעס, השאלה היא אם הוא עובר את הגבול.
שילדינו עוברים את הגבול אז הם מזמינים אותנו לזירה, לזירת האגרוף.
אם אנחנו נכנסים מתוך מקום של פגיעות וכעס אז ברור שהילד יעוף מהזירה.
אם אנחנו נמנעים להיכנס לזירת האגרוף ומבינים שיש פה הזדמנות לעבודה פנימית שלנו- הצלחנו.


 איור:רחל קיני


אפשר לקחת נשימה, אולי יותר, ולהתחיל ממקום של הבנה ואמפטיה..."פשוט לראות מעבר".
להסתכל לילד בעיניים ולמצוא את טון הדיבור נכון, את המילים הנכונות, את המגע שהילד כל כך זקוק לו.
מהו הטון והצליל הנכונים?
כהורים אתם וודאי מכירים את הילד שלכם ויודעים להעריך איזה צליל יהיה עבורו עוטף, מכיל, סמכותי, ברור, חם, קשוב, בהיר.
מציאת הטון והצליל הנכון לילדכם תאפשר לו לשמוע ולהבין את מה שאומרים לו.
אם זה גבוה מדי הוא יהדוף את זה.
אם זה נמוך מדי זה לא יגיע אליו.
משפטים כמו " אני מבין שאתה ממש רוצה להמשיך/לקבל/..." או "אני מבין שקשה לך עכשיו להפסיק ... וזה בטח מסתכל" יכולים מאד לעזור.
במקרי התפרצות קיצוניים משפטים כמו " אני לא מוכן שתדבר אלי ככה" או "ככה לא מתנהגים בבית שלנו" יכולים מאד לעזור.
תנו לילד שלכם להתמודד עם הקושי בעמידה בגבולות והיו שם לצידו, בשבילו.
לילד שלכם יהיה מאד קשה להפנים את החוקים בזמן שאתם כועסים עליו.

תמצאו את הדרך הנכונה לגעת בילדכם במקרים של התעקשות והתפרצות.
איזה סוג של מגע?
כהורים אתם וודאי מכירים את הילד שלכם ויודעים להעריך איזה מגע יהיה עבורו עוטף, מכיל, סמכותי, ברור, חם, קשוב, בהיר.
מגע שעוצר ומרגיע, מגע שמלווה את הילד שלכם לכיוון שאתם רוצים להוביל אותו הוא חשוב ולפעמים  הכרחי.

זה יכול לעזור?
זה יכול לעזור מאד.
פעם לפני שהפכתי להורה זכיתי לחגוג את ראש השנה עם בת זוגתי ועם עוד אנשים שלומדים ימימה, רובם היו דתיים, מעט חילוניים, החילונים היו בעיקר רווקים.  לפני הסוף היה מפגש של שאלות ותשובות שמפנים לרב גיל דמרי ולאשתו.
אחת האמהות שאלה -  "עבודה פנימית ... עבודה פנימית..מה עושים מול ילדים שלא שומעים?"
גיל הסתכל עליה ועל כולם ואמר "אומרים שוב ושוב ומאמינים שזה מגיע... גם אם לפעמים לא מרגישים שזה מגיע .. זה מגיע...שוב ושוב..מתישהו הילד יפנים."

לפני שמגיעים הגשמים, הזמינו את הילדים לשתילה משותפת.


שכל המשאלות שלנו יתגשמו לטובה, אמן.

יעקב דניאל.










אין תגובות:

פרסום תגובה

להרגיש משמעותי

  כולנו רוצים להרגיש משמעותיים. אף אחד לא רוצה להרגיש חסר תועלת, כישרון מבוזבז. כתלמיד ביסודי, בכל תעודה היו רושמים לי "לא ממצה את ה...