שמענו ארבעה סיפורים במופע.
מזכירה שמתמודדת עם בניית מערכת שעות ועם הקושי להקשיב לכל מורה ומורה, למזלה היא לא לבד, יש לה מנהל יודע לקחת החלטות חשובות וצוות תומך .שנותן מבט נוסף על המערכת
מורה שמספרת שהיא משגיחה במבחנים אז היא מתמודדת עם תלמידים שנעזרים בניידים שלהם, תלמידים שנעזרים בפלאי הטכנולוגיה ולא מתביישים להסתכל למורה בעיניים ולהכחיש את מעשה המרמה.
המורה חזרה אחרי שנת חופש כתוצאה ממחלה, היא מרעיפה על הילדים חום ואהבה והם מרעיפים עליה חזרה, בבוקר באותו היום היא חוגגת יום הולדת והם מרימים אותה על כיסא.
אישה שעובדת כאדמיניסטרטיבית ונאלצת לקנות למורה לטבע בשרים למיניהם כדי שהילדים יוכלו ללמוד עליהם, לנתח אותם. לאישה קשה מאד לראות את גושי הבשר הטריים והיא שוקלת להיות צמחונית.
סיפור אחרון, מורה שמספרת שכל בוקר יש תלמידים מאחרים, לכל התלמידים יש תירוצים טובים,
"לקחתי את אחי לגן"
"הייתי עם יוני שהלך לרופא"
"פספסתי את האוטובוס"
"ההורים שלי לא העירו אותי"
"נפלתי בדרך"
מי שזאת הפעם הראשונה שלו נכנס לכיתה ומי שזה אצלו כרוני לא נכנס לכיתה.
היום בבוקר בשיחה בארבע עיניים סיפר אחד המאחרים כי הוא נאלץ לעבוד עד מאוחר כדי לעזור בבית.
חשבתי על הקשר בין הסיפורים.
המורים מלמדים בפריפריה, אוכלוסייה מורכבת.
הרגשתי את חום ליבם ואת המוטיבציה הגדולה שלהם לעשות טוב לילדים.
המורים האלה באמת מצליחים להקשיב.
כל הסיפורים נגעו בנושא של הקשבה לצרכים של האחר.
מערכת השעות שמצליחה להכיל את כל רצונות המורים,
המורה שלא ממש מתעצבנת אלא מסתכלת בהומור על ההעתקות במבחנים ובעיקר שולחת ומקבלת אהבה,
האישה שמקווה שיקשיבו לצרכיה ושתפסיק לקנות בשרים,
והמורה שלא מכניסה תלמידים שמאחרים סתם לכיתה ומכניסה לליבה תלמידים שזקוקים לה.
היה מופע מרגש וממלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה