אתמול זכיתי לפגוש אנשים שעובדים בתפקיד קשה, מורכב, עדין - מודיעים.
המודיעים הם אותם האנשים שצריכים להודיע למשפחות על מקרי מוות.
תפקיד של שליחות.
הם צריכים להודיע על הנורא מכול.
איך נכנסים לבית המשפחה?
מה עושים שבני המחשבה לא מעכלים את הידיעה?
שמענו שלושה סיפורים.
- מודיע שהתמודד עם אדם שלא הצליח להתחבר רגשית להודעה, הציע לו שוב ושוב קפה והתקשר לבני המשפחה והנחית עליהם את ההודעה בדרך ישירה וקרה.
לשוטר היה מאד קשה לעזוב את הבית, היה לו קשה להתנתק מהמקרה כי רגשית הוא לא העביר את ההודעה הלאה, היא עדיין איתו.
מודיע עושה עוד דברים במקביל לעבודתו כמודיע ואחרי שלוש שנים בתפקיד הוא יוצא לדרך חדשה.
אני בטוח שהיציאה לדרך החדשה נבעה מהעבודה שהוא בחר להתעסק בעוד דברים בנוסף לתפקידו כמודיע.
- מודיע שנכנס לבית משפחה והודיע לכולם שהבן נהרג אי שם... במדינה אחרת...האימא לא הייתה בבית.
לאימא נאמר בטלפון שתגיע לבית כי הוא נפרץ ויש בבית שוטר.
האימא הגיע בידיעה שהבית נפרץ וכלל לא העלתה בדעתה שבנה נהרג.
שהמודיע העביר לה את הידיעה היא אמרה "מגיע לו".
המודיע שהוא אב לילדים התקשה מאד להיות אמפאטי לאימא שכועסת על בן שנהרג.
בהמשך התברר שהאימא ניסתה לעשות הכל שהילד שלה לא ייצא, הייתה לה תחושה חזקה מאד שזה מסוכן.
היא האשימה אותו שלא נשמע לה וכמובן את עצמה, שלא הצליחה לעצור את הילד שלה.
המודיע מנסה לעשות את ההפרדות בין העבודה למשפחה, אבל עדיין העבודה גורמת לו להחשף לסכנות וברור שהדבר משפיע על בני משפחתו, הוא מנסה למנוע כניסה שלהם לאיזורי הסכנה...אולי אפילו מגונן יותר מדי.
- מודיעה מהמגזר שבימים אלו חשופה לסכנה ואלימות של ילדיה וחוששת לחייהם, היא מוצאת את עצמה נזכרת בהודעה שמסרה לאימא שבנה נפל קורבן לאלימות.
המופע היה מאד מרגש.
השחקנים הצליחו לגעת במורכבויות של חיים-מוות, עבודה-משפחה, הזדהות- אמפאטיה
לאחר המופע שמעתי את ההרצאה של ד"ר זוהר רובינשטיין, פסיכולוג קליני וארגוני. מיוזמי התכנית הרב-תחומית לניהול מצבי חירום ואסון ומקימיה.
הוא דיבר על טראומה משנית ממנה סובלים האנשים שבאים במגע עם האוכלוסיות הנפגעות.
הידיעה בסכנה מחסנת ומאפשרת התמודדות מוצלחת.
אנשים בתפקיד כזה עלולים לפתע לחוות שחיקה, לשחיקה יש סממנים בולטים, עייפות, תשישות, בעיות גופניות.
תמיכה חברתית, שיתוף רגשי, איוורור באמצעות פעילות גופנית, טיולים, וכל דבר שמרחיק יכולים מאד לעזור.
אני שמח שעזרנו לאנשים לשתף ומקווה שהם ימצאו את היכולת לעשות את ההפרדות בין החיים האישיים לבין העבודה, שיצליחו בתפקיד המורכב הזה ויצליחו לשמור על חיי משפחה תקינים.
המודיעים הם אותם האנשים שצריכים להודיע למשפחות על מקרי מוות.
תפקיד של שליחות.
הם צריכים להודיע על הנורא מכול.
איך נכנסים לבית המשפחה?
מה עושים שבני המחשבה לא מעכלים את הידיעה?
שמענו שלושה סיפורים.
- מודיע שהתמודד עם אדם שלא הצליח להתחבר רגשית להודעה, הציע לו שוב ושוב קפה והתקשר לבני המשפחה והנחית עליהם את ההודעה בדרך ישירה וקרה.
לשוטר היה מאד קשה לעזוב את הבית, היה לו קשה להתנתק מהמקרה כי רגשית הוא לא העביר את ההודעה הלאה, היא עדיין איתו.
מודיע עושה עוד דברים במקביל לעבודתו כמודיע ואחרי שלוש שנים בתפקיד הוא יוצא לדרך חדשה.
אני בטוח שהיציאה לדרך החדשה נבעה מהעבודה שהוא בחר להתעסק בעוד דברים בנוסף לתפקידו כמודיע.
- מודיע שנכנס לבית משפחה והודיע לכולם שהבן נהרג אי שם... במדינה אחרת...האימא לא הייתה בבית.
לאימא נאמר בטלפון שתגיע לבית כי הוא נפרץ ויש בבית שוטר.
האימא הגיע בידיעה שהבית נפרץ וכלל לא העלתה בדעתה שבנה נהרג.
שהמודיע העביר לה את הידיעה היא אמרה "מגיע לו".
המודיע שהוא אב לילדים התקשה מאד להיות אמפאטי לאימא שכועסת על בן שנהרג.
בהמשך התברר שהאימא ניסתה לעשות הכל שהילד שלה לא ייצא, הייתה לה תחושה חזקה מאד שזה מסוכן.
היא האשימה אותו שלא נשמע לה וכמובן את עצמה, שלא הצליחה לעצור את הילד שלה.
המודיע מנסה לעשות את ההפרדות בין העבודה למשפחה, אבל עדיין העבודה גורמת לו להחשף לסכנות וברור שהדבר משפיע על בני משפחתו, הוא מנסה למנוע כניסה שלהם לאיזורי הסכנה...אולי אפילו מגונן יותר מדי.
- מודיעה מהמגזר שבימים אלו חשופה לסכנה ואלימות של ילדיה וחוששת לחייהם, היא מוצאת את עצמה נזכרת בהודעה שמסרה לאימא שבנה נפל קורבן לאלימות.
המופע היה מאד מרגש.
השחקנים הצליחו לגעת במורכבויות של חיים-מוות, עבודה-משפחה, הזדהות- אמפאטיה
לאחר המופע שמעתי את ההרצאה של ד"ר זוהר רובינשטיין, פסיכולוג קליני וארגוני. מיוזמי התכנית הרב-תחומית לניהול מצבי חירום ואסון ומקימיה.
הוא דיבר על טראומה משנית ממנה סובלים האנשים שבאים במגע עם האוכלוסיות הנפגעות.
הידיעה בסכנה מחסנת ומאפשרת התמודדות מוצלחת.
אנשים בתפקיד כזה עלולים לפתע לחוות שחיקה, לשחיקה יש סממנים בולטים, עייפות, תשישות, בעיות גופניות.
תמיכה חברתית, שיתוף רגשי, איוורור באמצעות פעילות גופנית, טיולים, וכל דבר שמרחיק יכולים מאד לעזור.
אני שמח שעזרנו לאנשים לשתף ומקווה שהם ימצאו את היכולת לעשות את ההפרדות בין החיים האישיים לבין העבודה, שיצליחו בתפקיד המורכב הזה ויצליחו לשמור על חיי משפחה תקינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה