יום שני, 16 בדצמבר 2013

על הכלה ואלימות

אחרי שכתבתי במאמר הקודם על אמפתיה והכלה חשוב להבין מה לא להכיל.
להרבה מאתנו יש נטייה לא להתמודד עם אלימות, אלימות יוצרת נתק.
באמצע שנות העשרים שלי הייתי עולה במדרגות בדרך הבייתה ומדי פעם הייתי שומע את צעקות האיש הזקן על אשתו.
ממש צעקות, לפעמים דברים זזים בבית.
את אשתו לא שמעתי.
שהייתי פוגש אותו במדרגות או בכניסה אז תמיד הייתי נבוך ומבולבל.
הוא היה מאד נחמד.
חבש כיפה, חייכן, עזר לי מדי פעם.
אשתו תמיד שתקה, לא דברה עם אף אחד.
שהייתי שומע את הצעקות והקללות במדרגות אז תמיד רציתי לדפוק בדלת,
חשבתי אפילו לפרוץ אותה.
חשבתי להתקשר למשטרה.
חשבתי ולא עשיתי כלום.
בסוף אחרי שנתיים עברתי משם, לקיבוץ.
מקום שקט יותר... אבל זה סיפור אחר...
לא עשיתי כלום כי יותר מדי הבנתי,
יכול להיות שאיכשהו הזדהתי עם אותה אישה.
היה לי קשה לא להתערבב איתה.
מצאתי את עצמי חושב הרבה על הזוג הזה.
מדמיין שבטח האישה עושה לו חיים ממש קשים ובגלל זה הוא מתנהג ככה.
יצרתי סרט שלם בראש.
הם לא ידעו אבל אני הכלתי אותם.
יש קשר בין הכלה- הזדהות- התערבבות- התחברות.
הבנתי אותו, הבנתי אותה, הכלתי יותר מדי.
היום ברור לי שהייתי צריך לפעול ופחות להבין.
מקרים של אלימות צריך לעצור.


חשוב מאד להכיל אדם במצוקה, להיות אמפתי וקשוב.
חלק מאתנו, הרגישים, כאלה שמעדיפים לא לכעוס, עלולים למצוא את עצמם מכילים התנהגות פוגעת ואלימה.
התנהגות פוגעת ואלימה יכולה להגיע מכל כיוון ומכל אדם, בבית, בעבודה, מילד או ממבוגר, מיחיד או קבוצה.
בהרבה מקרים שבהם נמצא אדם במצוקה הוא עלול להיות תוקפני.
במקרים בהם מזהים שאדם מסויים תוקפני מעבר למידות המקובלות יש להעזר באנשי מקצוע.
גם במקרים שזה דפוס התנהגות קבוע וגם במקרים שזה דפוס חדש - צריך לעצור.
לעצור ולהתבונן.
להבין ולהפנים את הפגיעות.
להחליט איך לצאת מזה.
לנקוט בצעדים שמובילים לשינוי.

אלימות היא התנהגות של צד אחד מתוך מטרה לפגוע בצד אחר.
היא יכולה להתבטא בצורה פיזית, מילולית או בצורה תת קרקעית.

אף ילד לא אמור לחוות אלימות,
אף הורה לא אמור לחוות אלימות, גם לא מילדיו.
קללות הם אלימות.
התנהגות לא נעימה היא אלימות.
לפעמים שתיקה יכולה להיות אלימה.

הרבה הורים מתארים התקפי זעם של ילדים.
ילד שמגיע להתקף זעם צריך עזרה.
בית שיש בו התקפי זעם צריך עזרה.
ילד שמגיע להתקף זעם עושה זאת מתוך תסכול ומתוך תחושה שלא שומעים ולא רואים אותו.
גם אלימות של מבוגרים מגיעה מאותם סיבות, נשים וגברים.


לפעמים מספיק שאדם אחד יפנים ויבין שהמצב בבית מתסכל וצריך להשתנות.
אחרי ההבנה צריך להחליט מה לעשות ולהתחיל לפעול.

אילמות ואלימות.
שתי מילים מאד דומות.
ההבדל בין אלימות לאילמות הוא ב "יוד" קטנה שיוצאת קדימה, עוקפת את ה"למד".

כדי למנוע אלימות צריך ללמד את הילדים לבטא את התסכול שלהם.
תסכול שלא מצליח להגיע לידי ביטוי תמיד מתפוצץ.
למידת התסכול תגיע מתוך שיקוף ואמפתיה.
לקריאת מאמר בנושא
לקבל את עצמך דרך אמפתיה לאחר

עונשים הם לא פתרון לאלימות.
אלימות לא פתורה הולכת ומדרדרת.
בתים מזדעזעים מאלימות שלא נפתרת, זוגות נפרדים, ילדים בורחים לתוך עולמם,
לפעמים בורחים מהבית.
ברור שבבית הספר הם לא יצליחו להתרכז.

ילדים שנמצאים בהתקף זעם צריכים גבול ברור, חום וליטוף.
לקריאת מאמר בנושא
איך להציב גבולות לילדים שלנו?

לפני עשר שנים אספנו כלב, סיפרו לנו שהוא היה נטוש, בגן מאיר בתל אביב.
הייתה שמועה שזרקו אותו מהבית.
ראינו שהכלב מאד מפוחד.
רצינו ללטף אותו והוא ממש פחד.

הרבה אנשים שחוו אלימות איבדו את האמון,
הלב כל כך נפצע והם יכולים לדחות כל הושטת יד.
כל הושטת יד, התקרבות יכולה להתפרש כאיום.
הם יעדיפו לא להיות שוב קרובים מתוך חשש לחטוף שוב.

 איור: רחל קיני

הצלחנו להתקרב לכלב אחרי שחיבקנו אותו הרבה.
הוא הפסיק לפחד מאתנו.
הסתבר שהוא מפחד מאד מילדים.
הנחנו שכנראה ילדים הציקו לו.
כל ילד שהיה מתקרב אליו הוא היה חושף שיניים ולפעמים יכול היה לקפוץ.
ילדים קטנים הם לא צפויים, הם בגובה שלו ומבחינתו זאת סכנה אמיתית.

הכלב גם פחד מהומלסים, מקבצי נדבות ושיכורים ברחוב,
שהיינו הולכים לטייל איתו והיינו רואים  הומלס או שיכור הוא היה נעצר.
יש סיכוי גדול שמי שנמצא ברחוב חווה אלימות בחייו.
לעבור על פניהם זה היה גדול מדי עבור הכלב.
היינו צריכים לעקוף אותם.

הבאנו לכלב חתול, חתולה, שתי בנות והוא נהיה פחות מאיים, פחות מפוחד.
לאחרונה הוא התחיל לאיים שוב על ילדים.
הזמנו מאלף כלבים.
הבנו שהכלב חווה כמה שינויים מהותיים.
עברנו בית, מגינה בלי גבולות לגינה קטנה מוקפת גדר.
אנחנו פחות מבלים איתו, הפסקנו לצאת לטייל איתו,
בבית הקודם הוא פשוט היה בחוץ ולא היה צריך להתאמץ ולטייל איתו.
המאלף עודד אותנו לחבק אותו, לתת לו יחס, לצאת איתו.
במידה והוא מתחיל לנהום או לתקוף ילד אז מיד להגיב, מכה על האף ומילה קצרה "אסור".
זה עוזר.
זה משתפר.
עדיין לא נעלם לגמרי.
הוא לומד.

עם בני אדם זה דומה ושונה.
ילדינו יפסיקו להיות אלימים אם אנחנו ההורים נבלה, נחבק וניתן להם יחס חם ואוהב.
אם נעניש אותם הם ימשיכו להיות אלימים.
האלימות והתקפי הזעם יעצרו שאנחנו והם נלמד להתמודד עם התסכול.
ילדים לא צריכים מכה על האף.

מפגשי דרמה תרפיה ותיאטרון פלייבק מלמדים את המשתתפים, ילדים ובוגרים,
במפגשים מפתחים יכולת ביטוי בתנועה ומשחק , שיפור הביטחון עצמי, אמון, אמפתיה ושיתוף.

פרטים על קבוצה בפרדס חנה
http://www.echoplayback.co.il/#!hug/c1du9

הנכם מוזמנים לשלושה מפגשים קבוצתיים להורים, אחת לשבועיים ימי חמישי בערב.
http://www.echoplayback.co.il/#!---/c2486

שכל המשאלות יתגשמו אמן.










אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

להרגיש משמעותי

  כולנו רוצים להרגיש משמעותיים. אף אחד לא רוצה להרגיש חסר תועלת, כישרון מבוזבז. כתלמיד ביסודי, בכל תעודה היו רושמים לי "לא ממצה את ה...