יום רביעי, 11 בדצמבר 2013

רשמים ממפגש ילדים והורים בפרדס חנה 10.12.13

ביחד זה הרבה יותר מתוק.
הגשם ומזג האוויר הסוער לא מנעו מהילדים החמודים והוריהם להגיע.
לפני שיצאנו מהבית הכנו או יותר נכון איילת הכינה עוגיות חמות, בדרך הם הספיקו להתקרר.
עד שהתחלנו את ההצגה הקהל נשנש קצת להנאתו...


הצגנו לילדים סיפור שהמצאנו יחד איתם על אמא של יוסי שמכינה לו עוגת יום הולדת ענקית,
הזמנו את הילדים לבמה לשים מה שהם רוצים בעוגה.
הם שמו קמח, שמן, סוכר, שוקולד ועוד שוקולד... ומה לא...
הכנסנו את התבנית לתנור דמיוני ענקי ענקי ואז אימא של יוסי הזמינה את הילדים לשחק בחצר עד שהעוגה תהיה מוכנה.
הם שיחקו ושיחקו ושיחקו עד שילד קטן וחמוד אמר " העוגה נשרפה".
העוגה באמת נשרפת ושאלנו את הילדים מה אפשר לעשות.
מכל הרעיונות שהם הציעו החלטנו להכין כדורי שוקולד מהחלקים הלא שרופים של העוגה, הילדים הכינו כדורי שוקולד וליקקו בהנאה.

אחד הילדים  אמר לכולם בהתחלה שיש לו פחד במה.

שנייה אחרי הוא הצטרף לכולם - לשירה, לחימום ולתרגיליי המשחק.

ביחד הפחד נעלם.

הזמנתי את הילדים לחשוב על סיפור שקשור למשהו שם מאד רצו שיקרה ואולי לא קרה, ואולי קרה אחרת.. כמו ליוסי...

מה שמענו?

הילד מההתחלה אזר אומץ והחליט להיות המספר הראשון, הפחד שלו קצת נעלם...
הוא עלה לבמה ומול כולם סיפר את סיפורו-
 סיפר שהוא החליט לזרום עם הרעיון של אחיו הקטן, להכין כדורי שוקולד ולחלק מחר לחברים בבית הספר.
הם הכינו 61 כדורים, הוא לקח 30 ואחיו 31.
למחרת, אח שלו הצליח לחלק את כל הכדורים והוא חילק חלק, את הרוב.

אח"כ שמענו את אימא של הילד, היא סיפרה שהם נסעו ברכב, תוך כדי נסיעה היא קלטה שהבן שלה עומד להיכנס עם כדורי שוקולד למפגש הבוקר של הכיתה, מפגשים שהוא ממש לא אוהב להיכנס אליהם, קלטה והחליטה שתעשה הכל כדי שהרעיון יתממש. היא מאד גאה בבנים שלה ושמחה שהבן שלה החליט לעשות צעד קטן ומשמעותי, להתחבר למשהו שלא פשוט עבורו.

אח"כ שמענו סיפור על ילדה שנכנסה לכיתה והרגישה שהכל רטוב, התיק, הבגדים ואפילו הכיסא, מסתבר שהבקבוק מים היה פתוח...

בסוף שמענו סיפור על ילדה שמאד אוהבת את שיעור משחק ומאד לא אוהבת ערבית, לשמחתה יש לה שתי חברות מאד טובות.

כל סיפור המחזנו על הבמה, בהשתתפות הילדים וההורים.

התמות שעלו במופע היו סביב, מתוק, טעים וטוב מתרחשים שאנחנו ביחד, שאנחנו לבד עלול להיות קצת רטוב, לא נעים, קר, עצוב.

עשינו מעגל משאלות ואיחלנו לעצמנו שנמשיך להיות ביחד, עם חברים.

אחרי המופע הילד מההתחלה אמר לי שהוא מתרגש לפני שהוא מדבר מול הרבה אנשים.

שאלתי אותו אם הלב דופק לו מהר.

הוא אמר בהתלהבות כן!!! בדיוק!!!

אמרתי לו שגם אני הייתי כזה עד שהבנתי שזה לא פחד, זה התרגשות.

והיום כיף לי להתרגש.

להתראות במפגש הבא.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

להרגיש משמעותי

  כולנו רוצים להרגיש משמעותיים. אף אחד לא רוצה להרגיש חסר תועלת, כישרון מבוזבז. כתלמיד ביסודי, בכל תעודה היו רושמים לי "לא ממצה את ה...