היום הופענו מול כיתה יא' וכיתה יב' בתיכון בראשל"צ.
הנושא היה מוטיבציה.
להופיע מול בני נוער זה מאד מאתגר, ולנסות לעורר בהם מוטיבציה ללימודים מאתגר עוד יותר.
בתחילת המופע הראשון ספרתי להם על המורה שלי לפיזיקה בתיכון.
היה לו טקס קבוע בחלוקת המבחנים הבדוקים- עינייו היו נפתחות והוא התרגש למסור את המבחן לתלמידים הגאונים , הוא היה קורא בשמם, הם היו ניגשים אליו ואז הוא היה מקריא את הציון בקול, בד"כ הם היו מקבלים 100, הוא היה לוחץ את היד שלהם בחום.
אני ואבישי היינו מקבלים יחס אחר.
הוא היה מחזיק את המבחן בשתי אצבעות כאילו זה זבל, מפנה את הראש הצידה, ובטון מזלזל היה קורא בשם שלנו. הייתי צריך לצעוד אליו משופל ולקחת את המבחן.
יום אחד החלטתי שאני אראה לו מה זה.
למדתי ולמדתי ולמדתי למבחן.
סיימתי את המבחן בתחושה טובה מאד.
הופתעתי לקבל בסוף 30 .
שבדקתי את המבחן גיליתי שקבלתי 30 על שאלה אחת מתוך 33 .
בטעות עניתי על שאלה 3 כאילו היא שאלה 2 ועל שאלה 2 כאילו היא שאלה 3 .
שמחתי ונגשתי למורה שיבדוק את המבחן, כנראה הוא לא שם לב.
הוא דחה אותי ואמר לי שמבחינתו התשובות לא נכונות.
חזרתי נרגש, סוער וכואב וספרתי להורי.
אבא שלי לקח את המבחן למחרת, דיבר עם המורה והמורה הודה שטעה ותיקן את המבחן.
זה לא עזר לי בהמשך...
כל שיעור מצאתי את עצמי מלא תחושות כעס ושנאה כלפי המורה ולא הייתי פנוי ממש להקשיב לו.
השחקנים הציגו עבורי את הסיפור, צחקתי עד דמעות .
התלמידים מאד הזדהו עם הסיפור.
שאלתי אותם איזה תלמיד חושב שיש מורה ש"נתפס" עליו, הרבה הצביעו.
שאלתי מי מהתלמידים מרגיש שיש מורים שלא מאמינים ביכולת שלהם להצליח בשיעור שהם מלמדים, הרבה הצביעו.
לשמחתי המנהלת נכחה במקום.
אני מקווה שהתלמידים יזכו לאווירה יותר תומכת ומאמינה.
בזה אחר זה סיפרו התלמידים סיפורים על מורים שלא מאמינים ביכולת שלהם.
סיפורים על תלמידים שהחליטו ללמוד ולהצליח למרות חוסר הפרגון.
שמענו גם סיפורים על תלמידים שרוצים לוותר, על סף יאוש.
הם מצליחים להאמין בזכות מורים תומכים שלא מוותרים.
שמענו על תלמידים שמתקשים ללכת לבית הספר, מתקשים להגיע בזמן.
שמענו על תלמידים שחוששים מאד לא להצליח בבגרויות של שיעורים מסויימים.
לסיכום, הזמנתי את התלמידים להאמין, לקבל את עצמם ולהעזר עד כמה שאפשר במורים תומכים.
הנושא היה מוטיבציה.
להופיע מול בני נוער זה מאד מאתגר, ולנסות לעורר בהם מוטיבציה ללימודים מאתגר עוד יותר.
בתחילת המופע הראשון ספרתי להם על המורה שלי לפיזיקה בתיכון.
היה לו טקס קבוע בחלוקת המבחנים הבדוקים- עינייו היו נפתחות והוא התרגש למסור את המבחן לתלמידים הגאונים , הוא היה קורא בשמם, הם היו ניגשים אליו ואז הוא היה מקריא את הציון בקול, בד"כ הם היו מקבלים 100, הוא היה לוחץ את היד שלהם בחום.
אני ואבישי היינו מקבלים יחס אחר.
הוא היה מחזיק את המבחן בשתי אצבעות כאילו זה זבל, מפנה את הראש הצידה, ובטון מזלזל היה קורא בשם שלנו. הייתי צריך לצעוד אליו משופל ולקחת את המבחן.
יום אחד החלטתי שאני אראה לו מה זה.
למדתי ולמדתי ולמדתי למבחן.
סיימתי את המבחן בתחושה טובה מאד.
הופתעתי לקבל בסוף 30 .
שבדקתי את המבחן גיליתי שקבלתי 30 על שאלה אחת מתוך 33 .
בטעות עניתי על שאלה 3 כאילו היא שאלה 2 ועל שאלה 2 כאילו היא שאלה 3 .
שמחתי ונגשתי למורה שיבדוק את המבחן, כנראה הוא לא שם לב.
הוא דחה אותי ואמר לי שמבחינתו התשובות לא נכונות.
חזרתי נרגש, סוער וכואב וספרתי להורי.
אבא שלי לקח את המבחן למחרת, דיבר עם המורה והמורה הודה שטעה ותיקן את המבחן.
זה לא עזר לי בהמשך...
כל שיעור מצאתי את עצמי מלא תחושות כעס ושנאה כלפי המורה ולא הייתי פנוי ממש להקשיב לו.
השחקנים הציגו עבורי את הסיפור, צחקתי עד דמעות .
התלמידים מאד הזדהו עם הסיפור.
שאלתי אותם איזה תלמיד חושב שיש מורה ש"נתפס" עליו, הרבה הצביעו.
שאלתי מי מהתלמידים מרגיש שיש מורים שלא מאמינים ביכולת שלהם להצליח בשיעור שהם מלמדים, הרבה הצביעו.
לשמחתי המנהלת נכחה במקום.
אני מקווה שהתלמידים יזכו לאווירה יותר תומכת ומאמינה.
בזה אחר זה סיפרו התלמידים סיפורים על מורים שלא מאמינים ביכולת שלהם.
סיפורים על תלמידים שהחליטו ללמוד ולהצליח למרות חוסר הפרגון.
שמענו גם סיפורים על תלמידים שרוצים לוותר, על סף יאוש.
הם מצליחים להאמין בזכות מורים תומכים שלא מוותרים.
שמענו על תלמידים שמתקשים ללכת לבית הספר, מתקשים להגיע בזמן.
שמענו על תלמידים שחוששים מאד לא להצליח בבגרויות של שיעורים מסויימים.
לסיכום, הזמנתי את התלמידים להאמין, לקבל את עצמם ולהעזר עד כמה שאפשר במורים תומכים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה