‏הצגת רשומות עם תוויות אמונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אמונה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 8 בינואר 2014

איך לא לאבד שליטה

הרבה פעמים אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו חסרי שליטה, לא יודעים מה לעשות, איך להגיב.
חוסר השליטה לפעמים גורם לנו לחוסר אונים, למצוקה מאד גדולה.
לפעמים זה כמו מפולת סלעים, זה הולך ומתגבר...
דמיינו לעצמכם איך זה לעמוד מול מפולת סלעים, הר געש, לפעמים לבד, לפעמים ביחד.
לפעמים זה לראות מישהו קרוב שעומד מול מפולת הסלעים,  
לראות אותו חסר שליטה, אפשר ורצוי לעזור אבל הכלת כאב האחרת תהיה קשה.

אז איך אפשר לא לאבד שליטה במצב של חוסר אונים?
דרך קבלה ואמונה.
קבלת האמביוולנטיות בחיים.
למעשה אנחנו תמיד נמצאים במצב של חוסר שליטה,
כל מה שמסביב יכול להשתנות,
כל אדם מסביבנו חופשי ויכול לבחור מה לעשות ומה להגיד,
כל חפץ ומכשיר יכולים להתקלקל,
כל רגע מתרחש משהו לא צפוי.

הדרך להתמודד עם עם הפחד מאיבוד שליטה הוא לקבל את זה שאנחנו בלי שליטה.

מפולת הסלעים הכי גדולה תמיד בסוף נרגעת.
בסוף כל סופה יש שקט.
הטבע הוא מחזורי ואנחנו חלק מהטבע.

לפעמים אפשר להיות שרויים במצוקה גדולה בעקבות מערכות יחסים שלנו עם אנשים,
מצב כלכלי, בריאות, עבודה.

לפעמים קשה לראות את האור.

האור תמיד שם.



אנחנו יכולים להרגיש כמו במערה חשוכה,
לא ברור לנו לאן ללכת,
אולי נרגיש גם קור ובדידות.

יש לנו שתי אפשרויות:
1- לעצור, להפסיק ללכת, להתייסר ולחכות שיצילו אותנו.
אולי נצעק ...אם המערה לא עמוקה מדי זה יכול לעזור.
2- לעצור, להסתכל סביב, להתחיל לראות כמה שיותר רחוק, לחפש את קצה האור.
יש סיכוי שלא נראה את קצה האור אז זה סימן שצריך להתחיל לזוז, ללכת במערה,
אז נרגיש פחות קר, פתח המערה יימצא מתישהו
אולי נראה עוד מישהו, אולי יש לו פנס
מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים לְבַד, וְאִם כְּבָר לְבַד אָז שֶׁיִהְיֶה בִּתְנוּעָה, 
שֶׁנִּתְחַמֵּם, שֶׁלּא נִקְפָּא, שֶׁלּא נִשְׁתַּגֵּעַ. 


כל רגע בחיים מלווה מצד אחד בחוסר שליטה שלנו על המתרחש ומצד שני בשליטה על המחשבה והמעשים שלנו.

ככל שנהיה מודעים לעצמנו, לחולשות, לחוזקים,
ככל שנקבל את האחרים, גם אם לפעמים זה קשה,
ככל שנצליח לראות מעבר,
כך נצליח לקבל ולהגיב מתוך בחירה נכונה.

באופן אישי,
האירועים שהכי קידמו אותי בחיים הם השינויים הכי גדולים שעברתי,
בהתחלה אלה היו גזירות חיצוניות, פיטורין, פרידה ובהמשך שינויים מתוך בחירה.
היום אני מבין שהגזירות החיצוניות גם היו מתוך בחירה לא מודעת שלי,
בחירה להיות במקום חשוך ולא לזוז.

יש הרבה כלים שיכולים לעזור
לי עזר ועוזר- תאטרון פלייבק וימימה.

תאטרון פלייבק - אלתור בתנועה, קול ומשחק תוך כדי הקשבה לעצמך, לאחרים ולסביבה.
ימימה- חשיבה הכרתית היא לימוד מעשי המקנה כלים להכרת הפנימיות, המשפיעה עלינו ומפעילה אותנו מול כל מתרחש חיצוני.



פעילויות של אקו, פשוט לראות מעבר:




באמצעות סדנאות תיאטרון פלייבק ניתן לשפר את הביטחון העצמי והנוכחות, הסדנאות מתאימות לילדים, בני נוער ומבוגרים. 
באמצעות הדרכות הורים ניתן לשפר את התקשורת במשפחה, המפתח העיקרי.
באמצעות מפגשי דרמה תרפיה פרטניים ניתן לעבד תהליכים אישיים.

יעקב דניאל, מטפל בדרמה, במאי, מלווה הורים וילדים, מקים ומייסד אקו, שיטה המשלבת טכניקות של משחק, דרמה תרפייה, פסיכודרמה ומגוון כלים יצירתיים​.​השיטה מיושמת ככלי לעיבוד תהליכים אישיים,  קבוצתיים והתפתחות אישית.
מאמרים בנושאי הורות, משפחה, הפרעות קשב http://echopl.blogspot.co.il/



יום ראשון, 5 בינואר 2014

חינוך ללא עונשים וצעקות

אתמול הילדה הקטנה שלי שאלה מה זה עונש?
מעניין, גם אני שואל את עצמי לאחרונה הרבה שאלות בנושא.
 אני מנסה בתקופה האחרונה לעשות משהו בנושא העונשים, הרבה הורים ומורים נוקטים בעונשים מתוך מחשבה שזה יכול להשפיע על הילדים להתנהג נכון.
האמנם?
אז מה אמרתי לילדה שלי?
אה.... עונש זה משהו שאנשים עושים כדי ללמד מישהו להתנהג נכון, אם מישהו עושה משהו לא נכון אז יש אנשים שרוצים ללמד אותו איך כן להתנהג ואז הם בוחרים לתת עונש.
אז למה הם לא כועסים? היא אמרה...
צודקת, אמרנו לה.
עדיף לכעוס.

בויקיפדיה כתוב מהות הענישה היא פגיעה מדודה כלשהי באנשים שחרגו מנורמות המסגרת החברתית, ובאה בתגובה לפשע או להפרת הנורמות.

בפסיכולוגיה התנהגותית (על פי גישת פרדריק סקינר) מוגדר עונש כגירוי שבא בעקבות תגובה, ומפחית את תדירותה (עד להכחדה).

לפני שמענישים אני מזמין אתכם לחשוב רגע...
האם הנורמות במסגרת שאתם אחראים עליה מתאימות למשתתפים?
האם הנורמות מקובלות על המשתתפים?
האם עונשים מפחיתים את ההתנהגות הרעה או שרמת הולכת וגדלה?

כשאני עובד עם תלמידים אני אומר להם שאצלי אין אלימות וקללות, כולם מכבדים אחד את השני.
אני מסביר להם שאני יכול לעבוד רק באווירה נעימה, אווריה בה מכבדים אחד את השני.
פעם הייתי מוציא מהכיתה את מי שקילל, שייצא להירגע.
זה עזר?
ממש לא.
הוא החמיץ רגעים מהותיים, רגעים שיכלו להיות משמעותיים מאד בשבילו.
האם הוא הפסיק לקלל?
ממש לא, אולי עשה את זה פחות בשיעורים שלי.

היום מי שמקלל בשיעור, או מתנהג בחוסר כבוד, נשאר בשיעור.
היום אני מבין שמי שמקלל זה בכלל לא באשמתו, נסיבות חייו גורמים לו להתנהג באלימות.
ילדים כאלה רגילים להענש, לחטוף צעקות, לקבל תשומת לב בעקבות התנהגות רעה.
היום, אם מישהו מקלל, אני עוצר, מסתכל עליו ואומר לו משפט, משפט שמותאם למה שהוא עשה.
לא צועק, אמור בקול שמכוון אל האישיות שלו, קול שיצליח לחדור אליו,
קול שיחמם את ליבו וימוסס את ההתנגדות שלנו,
קול מדוייק, לא רך ולא נוקשה מדי, וכן... אני צובע את זה בכעס, הצבע מותאם לילד.

הרבה ילדים נענשים,
במקום שיפרקו את האנרגיות שלהם אז כולאים אותם, בחדר, בפינה, בפרוזדור.
הם חוזרים מהעונש כועסים, כועסים על עצמם ועל מי שהעניש אותם.
אם הם נענשים בבית ספר אז גם יכעסו עליהם בבית.
הם חוזרים מהעונש טעונים כמו רימון, רימון שאולי פוחד מהעונש הבא.
אני לא מאמין בחינוך ע"י יצירת פחד והרתעה.

יש תלמידים שמשאירים אותם שעות נוספות או מבקשים מהם להגיע מוקדם בבוקר לבית הספר.
יש ילדים שמשעים אותם.
מישהו בודק מה קורה איתם בזמן שהם לא בבית הספר?

מסתבר שהם אדישם לעונש, זה לא מזיז להם.
הם מנותקים ולא אכפת להם.
לדעתי, זה ממש עונש מוגזם, זה פוגע בשינה, בתזונה, בתנאים בסיסיים.
דווקא הילדים האלה צריכים לישון טוב ולאכול טוב.

נכון, לפעמים חייבים לעצור מישהו, להפסיק התנהגות שפוגעת באחרים.
אם מישהו לא מפסיק למרות שאומרים לו שוב ושוב אז זה מאפיין משהו עמוק שלא עובד,
זה סימפטום לחוסר יכולת של הסביבה להתמודד אם אדם

עונש לדעתי הוא פעולה אלימה שבאה מתוך חוסר היכולת של אדם להתמודד עם התנגדות.
העונש לפעמים הוא תגובה אלימה, משפט, מבט, זלזול וחוסר כבוד.
עונש נובע בהרבה מקרים מתוך חוסר אונים להכיל ולקבל את האחר.



אפשור, קבלה, אמפתיה, פתיחות, כבוד ואמונה יכולים מאד לעזור בהתמודדות עם התנהגויות לא רצויות.

וכן... יש מקום לכעס, טבעי לכעוס, השאלה היא כמה ואיך.


אז איך אפשר להימנע מעונשים?
1. ליצור חוקים ונורמות שמקובלים על כולם
"אצלנו בבית לא צועקים... אצלנו בכיתה מדברים בהצבעה... אצלנו בבית אוכלים מסביב לשולחן..."
2. לכבד אחד את השני
לדעת לווסת את הרגשות השליליים ולהסביר אחד לשני למה ההתנהגות פוגעת
3. לחזק ולהאיר הצלחות, דבר לא ברור מאליו
" מאד נעים שאתם מצליחים להקשיב אחד לשני בכיתה... איזה יופי שמרתם על הסדר... כל הכבוד שאתם מתאזרים בסבלנות..."
ובעיקר להאמין שדווקא מי שחורג מהנורמות החברתיות זקוק להכלה וקבלה,
הוא עושה זאת כי הוא לא מצליח לראות את האחר, להיות קשוב ואמפתי לסביבה.
ככל שהוא ירגיש שרואים אותו ומקבלים אותו יותר כך מידת הצורך בעונשים תלך ותפחת.

מאמר בנושא גבולות, הכלה ואלימות ועוד באתר מאמרים נוספים

פעילויות של אקו


- קבוצה למבוגרים בפרדס חנה בימי ראשון בהנחיית איילת, חיפה בימי רביעי בהנחיית יעקב 
- בקרוב קבוצת בוקר למבוגרים בפרדס חנה בהנחיית איילת
- הדרכות הורים
- הרצאות לצוותי חינוך והורים
- מפגשים טיפוליים 
- הופעות באירועים פרטיים, ארגונים ומוסדות
-











יום רביעי, 25 בדצמבר 2013

איך לפתח ביטחון עצמי

מה זה ביטחון עצמי גבוה ?
איך אפשר לשפר את הביטחון העצמי?
במה תלוי הביטחון העצמי שלנו?


הרבה הורים מתקשרים אלי ואומרים לי שלילד שלהם יש ביטחון עצמי נמוך, שהוא סובל מדימוי עצמי נמוך והם רוצים לחזק אותו.
ביטחון עצמי הוא היכולת של אדם לפעול בהתאם לרצונו ולהיות בנוכחות כאן ועכשיו.
היכולת של אדם לפעול בחופשיות ובביטחון תלויה במידת הביטחון והקבלה שהוא מקבל מהסביבה.
סביבה לא מקבלת תקשה על כל אדם להרגיש בנוח, להביא את עצמו לידי ביטוי.

אנחנו נוטים לפרש התנהגויות שונות ולתייג.

לעתים נתייג אנשים שהם-
הססניים
שתקנים
מתלבטים
בעלי קצב איטי
רגישים
שקולים
מסתגלים ומתאקלמים באיטיות
                                        כבעלי  ביטחון עצמי נמוך.

לעתים נתייג אנשים שהם-
מוחצנים
בעלי קצב מהיר
אימפולסיביים
ספונטניים
דברניים
דעתניים
                                        כבעלי ביטחון עצמי גבוה.



רצון ומוטיבציה- ככל שנהיה מחוברים לרצון שלנו, חדורי מוטיבציה פנימית כך נצליח לבטא עצמנו בצורה טובה יותר. הביטחון העצמי שלנו יהיה נמוך ברגע שאנחנו נפעל מתוך אי שלמות, מתוך רצונם של אחרים ומתוך פחדים.

נוכחות כאן ועכשיו - ככל שנצליח להיות קשובים גם לסביבה וגם לעצמנו, שנצליח להיות שלמים כל רגע בזמן עם ההתמקמות שלנו ועם הבחירות שלנו ביחס למה שאנו רוצים לבטא ומה שאנו מבטאים בפועל כך הנוכחות שלנו תלך ותגדל.


כהורים, האתגר העומד בפנינו הוא לעזור לילדינו לפתח רצון, מוטיבציה, יכולת להקשיב לעצמם ולסביבה. לא למהר לפרש, לשפוט, לעזור, לבקר.
ילדים עוברים הרבה מעברים ושינויים בחייהם, חלק מהם בניגוד לרצונם.
כל מעבר דורש תקופת הסתגלות.
כל ילד מגיב למעברים בצורה ייחודית.
כל מעבר ושינוי מאתגר וקשה, יכול מאד להיות שאלה  מגיבים טוב יחסית למעבר או שינוי כלשהו מדחיקים את הקשיים, מרגישים לא בנוח להיות בחולשתם.

מה שנראה כלפי חוץ שונה ממה שמתרחש בפנים.

יכול להיות שחלק מאלה שאנחנו חושבים שהם בעלי ביטחון עצמי גבוה הם למעשה מציגים משהו לא אותנטי, לא מחובר.

כבוגרים, עלינו לברר עם עצמנו מה היכולת שלנו להקשיב לעצמנו, לסביבה. האם אנו שלמים עם המסגרות שאנו נמצאים בהם.

כל אדם נולד עם יכולות, כישורים ומבנה אישיותי ייחודי, עם כמיהה עצומה להראות, להיפתח ולהשתחרר. 


זה מתחיל ממש בגילאים הקטנים...

ילדים קטנים כל הזמן אומרים "תראו אותי", הם כמהים לקבל התייחסות חיובית ומחזקת למה שהם עשו.
הדימוי העצמי שלהם יגדל ככל שנראה, נעריך אותם ונצליח לבטא בצורה כנה ואותנטית את מה שהם רוצים שנראה.
הערכה כנה ואותנטית היא לא פשוטה.
רצוי להגיד משפט שמותאם לעשייה שלהם ולא כל הזמן "וואו... מדהים... כל הכבוד...".
קשה לנו כהורים לראות את ילדינו מתקשים, אנחנו נזדרז לעזור להם.


זה מתחיל ממש בגילאים הקטנים...

הילד שלכם מנסה לעלות בסולם ולא מצליחה.
מוכר לכם?
אז אפשר לחשוב שהוא לא מצליחה הוא אפילו עלול ליפול ולקבל מכה.
אז לא רק שהוא לא הצליח לעלות אלא שבכלל נכשל ואפילו נפגע.
ממש לא מוצלח.


יש ילדים שיעדיפו בכלל לא לנסות לעלות על הסולם,
הרבה מאתנו יכולים לפרש ולהגיד להם – "אל תפחדו",
מי אמר שזה פחד?
זה יכול להיות התלבטות, קצב אחר, למידה מתןך צפייה ועוד...
הרבה מאתנו יכולים , מתוך רצון טוב ומתוך קושי לקבל את ההמנעות לזרז את הילד,
במקרה כזה יש סיכוי גדול שהילד לא יצליח וייפול,
הרבה יגידו "לא נורא",
מי אמר שזה נורא?
זה יכול להיות צעד גדול, התנסות שהצריכה אומץ.
מחוויה של טיפוס על סולם הילד זכה לחוות הורים לחוצים, מאוכזבים, מפחדים,
שמשתמשים במלים "פחד" ו"נורא".
אפשר להציע לילד לעלות על הסולם למרות שמרבית הילדים לומדים מחיקוי והם מבינים את העניין.
אם הילד רוצה לעלות אז הדרך הנכונה היא לראות אותו, מה הוא מסוגל,
זה מתחיל בשלב הראשון בסולם, לתת לו לנסות, למצוא את החיבור הנכון בין השכל, הגוף, הרצון.


לשמחתי זכיתי לראות לא מזמן את  הילדה הקטנה שלי עולה על סולם, חוויה מכוננת.
היא ניסתה וניסתה לעלות לשלב הראשון שהיה ממש גבוה, חשבתי שאין לה סיכוי,
היא לא וויתרה.
התערבתי אחרי התלבטות ארוכה ונתתי לה דחיפה קטנה שתעזור לה לעלות.
מכן והלאה היא עלתה לבד, היד שלי מאחורה, אני מעודד אותה במילים, היא שומעת אותי,
מרגישה שאני שם, בטוחה שלא יכול לקרות לה כלום, גם אני בטוח שלא יכול לקרות לה כלום.
היא טיפסה על סולם ממש גבוה, הייתי חייב לטפס איתה ולהיות שם מאחורה.
שהיא הגיע למעלה החמאתי להם על כך שהצליחה לטפס לבד.
היא רצתה להתגלש במגלשה, פחדתי לתת לה להתגלש לבד אז עליתי איתה.
התגלשנו מחובקים.
"שוב" היא אמרה.
בדקתי שהמגלשה סגורה היטב בצדדים והרגשתי מספיק בטוח שהיא לא יכולה ליפול.
בפעם השנייה עודדתי אותה להתגלש לבד.
נלחצתי, לא הייתי בטוח שזה נכון אבל הרגשתי שזה הרגע המכונן,
יש פה תהליך שנבנה לאט לאט,
הכל בטוח, לא יכול לקרות לה כלום,
הפחד הכי גדול זה שזאת מגלשת מנהרה, לא רואים כל כך מה קורה שם,
היא יכולה להתגלגל,
הסתכלתי עליה וראיתי שהיא רוצה, מאד רוצה ואני צריך לשים את הפחדים שלי בצד,
הכל בטוח, לא יכול לקרות לה כלום,
חיכתי לה למטה והיא התגלשה, לבד, פעם ראשונה
"שוב" היא אמרה.
אם יש לכם ילדים קטנים אני ממליץ לכם להיות נוכחים בשלבי הגדילה שלהם, בגן השעשועים הם לומדים לפתח את הביטחון העצמי ואנחנו ההורים לומדים איך לשחרר, ללוות, להיות שם.

חמשת הטיפים לשיפור הביטחון העצמי

1. קבלה עצמית
2. פיתוח מיומנויות הרפייה, מדיטצייה, הקשבה פנימית
3. פעילות פיזית וגופנית
4. בילוי עם חברים
5. בדיקת המסגרות שאנו נמצאים בהם


באמצעות סדנאות תיאטרון פלייבק ניתן לשפר את הביטחון העצמי והנוכחות, הסדנאות מתאימות לילדים, בני נוער ומבוגרים.
במסגרת בטוחה, מאפשרת, מקבלת ולא שיפוטית לומדים המשתתפים לחזק את יכולת ההקשבה לעצמם, לסביבה, לרצונות ולחלומות.

יעקב דניאל, מטפל בדרמה, במאי, מלווה הורים וילדים, מקים ומייסד אקו, שיטה המשלבת טכניקות של משחק, דרמה תרפייה, פסיכודרמה ומגוון כלים יצירתיים​.​השיטה מיושמת ככלי לעיבוד תהליכים אישיים,  קבוצתיים והתפתחות אישית.


מאמרים בנושאי הורות, משפחה, הפרעות קשב http://echopl.blogspot.co.il/

.

יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

מוטיבציה אצל תלמידים- רשמים מהמופע האחרון מול בני נוער בתיכון בראשל"צ

היום הופענו מול כיתה יא' וכיתה יב' בתיכון בראשל"צ.
הנושא היה מוטיבציה.
להופיע מול בני נוער זה מאד מאתגר, ולנסות לעורר בהם מוטיבציה ללימודים מאתגר עוד יותר.
בתחילת המופע הראשון ספרתי להם על המורה שלי לפיזיקה בתיכון.
היה לו טקס קבוע בחלוקת המבחנים הבדוקים- עינייו היו נפתחות  והוא התרגש למסור את המבחן לתלמידים הגאונים , הוא היה קורא בשמם, הם היו ניגשים אליו ואז הוא היה מקריא את הציון בקול,  בד"כ הם היו מקבלים 100, הוא היה לוחץ את היד שלהם בחום.
אני ואבישי היינו מקבלים יחס אחר.
הוא היה מחזיק את המבחן בשתי אצבעות כאילו זה זבל, מפנה את הראש הצידה, ובטון מזלזל היה קורא בשם שלנו. הייתי צריך לצעוד אליו משופל ולקחת את המבחן.
יום אחד החלטתי שאני אראה לו מה זה.
למדתי ולמדתי ולמדתי למבחן.
סיימתי את המבחן בתחושה טובה מאד.
הופתעתי לקבל בסוף 30 .
שבדקתי את המבחן גיליתי שקבלתי 30 על שאלה אחת מתוך 33 .
בטעות עניתי על שאלה 3 כאילו היא שאלה 2 ועל שאלה 2 כאילו היא שאלה 3 .
שמחתי ונגשתי למורה שיבדוק את המבחן, כנראה הוא לא שם לב.
הוא דחה אותי ואמר לי שמבחינתו התשובות לא נכונות.
חזרתי נרגש, סוער וכואב וספרתי להורי.
אבא שלי לקח את המבחן למחרת, דיבר עם המורה והמורה הודה שטעה ותיקן את המבחן.
זה לא עזר לי בהמשך...
כל שיעור מצאתי את עצמי מלא תחושות כעס ושנאה כלפי המורה ולא הייתי פנוי ממש להקשיב לו.

השחקנים הציגו עבורי את הסיפור, צחקתי עד דמעות .

התלמידים מאד הזדהו עם הסיפור.
שאלתי אותם איזה תלמיד חושב שיש מורה ש"נתפס" עליו, הרבה הצביעו.
שאלתי מי מהתלמידים מרגיש שיש מורים שלא מאמינים ביכולת שלהם להצליח בשיעור שהם מלמדים, הרבה הצביעו.
לשמחתי המנהלת נכחה במקום.
אני מקווה שהתלמידים יזכו לאווירה יותר תומכת ומאמינה.


בזה אחר זה סיפרו התלמידים סיפורים על מורים שלא מאמינים ביכולת שלהם.
סיפורים על תלמידים שהחליטו ללמוד ולהצליח למרות חוסר הפרגון.
שמענו גם סיפורים על תלמידים שרוצים לוותר, על סף יאוש.
הם מצליחים להאמין בזכות מורים תומכים שלא מוותרים.
שמענו על תלמידים שמתקשים ללכת לבית הספר, מתקשים להגיע בזמן.
שמענו על תלמידים שחוששים מאד לא להצליח בבגרויות של שיעורים מסויימים.

לסיכום, הזמנתי את התלמידים להאמין, לקבל את עצמם ולהעזר עד כמה שאפשר במורים תומכים.



לאהוב את עצמך

  תסתכל לה בעיניים תישך את השפתיים עד שזה יכאב לך קצת... ( "ככה זה", ברי סחרוף )   למה ללכת לטיפול? לפעמים אולי גם לך ...