איך לפתוח דף חדש?

לפעמים אנחנו מרגישים תקועים,
מרגישים שמשהו לא זז,
תחושה מלחיצה ומעצבנת.
התחושה יכולה להגיע ממגוון סיבות-
עבודה, לימודים, משפחה, בריאות, זוגיות...

איך רואים את האור?
איך מקשיבים ללב?

כדי להצליח לפתוח דף חדש צריך לגעת ולהרים את הדף הקיים.


כנער, כשהרגשתי תקוע מבחינה חברתית עברתי בית ספר.
כחייל, כשהרגשתי תקוע במימוש עצמי התחלתי להתעסק בנושא חדש ומסקרן.
בהמשך, כשהרגשתי תקוע בעבודה חששתי,
לקח לי הרבה זמן לאזור אומץ להחליף מקצוע.

היום אני מבין מה עזר לי לפתוח דף חדש.
העזתי לשתף אחרים במצוקה שלי ובמקביל לתקיעות בעבודה עשיתי דברים שאהבתי לעשות.

הרגע שבו הבנתי שאני צריך להחליף מקצוע היה בטבע,
הייתי לבד,
הרגשתי את השפע הקיים בעולם,
את הרוח שעוברת הלאה, ממקום למקום,
דמיינתי את עצמי עוזב את העבודה והרגשתי שמחה,
דמיינתי את עצמי מתחיל לעבוד בתחום התיאטרון והרגשתי בשמיים.
הלב שלי התעורר

"אור גדול מאיר הכל
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכל מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר"

אור גדול , אמיר דדון

 שירים שיכולים לעזור-
"אורות", אברהם טל 
"אור גדול," אמיר דדון

אם יש לך רצון להתחיל משהו חדש ולא ברור מאיפה מתחילים,
אני מזמין אותך לנסות כמה אפשרויות:

- על השאלה "איך לפתוח דף חדש?" אפשר לקבל תשובה בדרך מיוחדת,
תבחרו ספר באופן אקראי, כיתבו על דף מספר עמוד ומספר שורה.
תקראו את השורה שקבלתם כמה פעמים... זה אמור לעורר בכם משהו...

- דברו ושתפו אנשים קרובים.

- שאל ואת עצמכם:
מתי היה לך טוב בחיים?
מה הדברים האהובים עלייך?
מי האנשים שעושים לך טוב?
איזה כישורים לא ממושים יש לך?
עם איזה חבר טוב מזמן לא נפגשת?
מתי פעם אחרונה נהנת?

- לעשות ספורט, פעילות פיזית, משחק קבוצתי.
כשהגוף שלנו זז אז הראש מתנער מאבק, הלב מתעורר

- להתבודד קצת בטבע, להרפות

- ללכת לחנות דיסקים, לשים אוזניות ולעוף...

- להיכנס ליוטיוב ולהתחיל את המסע של השירים האהובים

- לעצום עיניים ולרקוד בבית

- לכתוב על דף בלי לעצור, להתחיל ולהמשיך, לתת ליד לכתוב,
אפשר לכתוב עם היד שלא רגילים

- לצייר בעיניים עצומות


- לבנות משהו, בית על עץ, פאזל, להרכיב משהו מלגו, ליצור...

- לקחת גוש חימר או פלסטלינה ולראות מה יוצא...


אתם מוזמנים לקרוא כתבה שעשו עלי, על זוגתי איילת, על אקו ותיאטרון פלייבק בעיתון המקומי של פרדס חנה
http://media.wix.com/ugd/d13a73_bd97dc76222b4ef2899af76332e3118a.pdf
עמ 32


אירועים קרובים של אקו

20.5.14 - הרצאה חווייתית לרכזות "מפתח הלב" מחוז מרכז

25.5.14 - מופע  בהתנדבות בהוסטל טיפולי בשער מנשה של מסיימי תוכנית
"קורס הנחיית קבוצות בשיטת אקו" במכללת סמינר הקיבוצים

30.5.14 - מופע פרטי לרגל "יום נישואים" בראשון לציון

2.6.14 - סדנה והרצאה חוויתית ליועצים ארגונים חברי איפ"א

10.6.14 - מופע מול מסיימי שנת שירות של התנועה הקיבוצית

11.6.14 - מופע מול  מסיימי פרוייקט "נוער מתנדב" בקדימה צורן

15.6.14 - מופע מול סטודנטים מבר אילן, מסיימי פרוייקט מעורבות חברתית

30.6.14 - מופע לגננות לסיום השנה בפרדס חנה


מוזמנים להזמין אותנו אליכם!!!


מיוחד להורים ומורים ותלמידים-
אקו מציעים מופע /סדנה לרגל סוף השנה לעיבוד השנה החולפת והכנה לקראת שנה הבאה.
מפגש שבו המשתתפים מוזמנים לבטא את תחושתיהם לגבי השנה שהייתה והשנה שתהיה,
כל התחושות יהפכו לקטעים מומחזים על הבמה!!!
פרטים ב 050-8713662 , yacoved@gmail.com
אנחנו מגיעים לכל מקום בארץ,
נתאים את הפעילות לתקציב שלכם.



בנוסף אקו מזמינים אתכם ל

סדנאות תיאטרון בקיץ הקרוב,הסדנאות לילדים, בני נוער ומבוגרים יתקיימו בפרדס חנה.
נשמח להגיע לכל מרכז קהילתי ומתנ"ס ברחבי הארץ.

מפגשים טיפוליים לילדים והדרכות הורים כהכנה לקראת שנה הבאה.

הופעות סוף שנה בבתי ספר ומוסדות השכלה

סדנאות והופעות לארגונים

קליניקה חדשה לתושבי חדרה- פרדס חנה- זכרון יעקב

פרטים באתר   http://www.echoplayback.co.il/#!dth/c1mjo

שכל המשאלות יתגשמו אמן.....

לצאת מזה- שיפור הביטחון העצמי בקרב בני נוער

לצאת מזה- שיפור הביטחון העצמי

קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה, 
מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות. 

קול נעימות עולה, ויורד, 
הולך ומשוטט בעולם. 

קול שופר נמשך בעומקי המדרגות, 
ומסובב הגלגל סביב. 
זהו קול, זהו קול גלגל עולה ויורד.

מילים: מן המקורות

לחן: אברהם טל

ביטחון עצמי הוא דבר משתנה, עולה ,יורד...

ככל שנלמד איך לבטא את עצמנו ולהשמיע את קולנו כך נרגיש נעים יותר, שלם.
כדי להשמיע את קול השופר צריך להתחבר פנימה, זה מגיע מבפנים ואז יוצא החוצה לעולם.
רק קול, נקי, בלי הרבה רעש.

בני נוער נמצאים בתקופה בה קשה להם להתחבר לעצמם, הם עוברים שינויים, הסביבה גם אמורה להשתנות בעקבות התבגרותם, הם רוצים יותר ויותר עצמאות ולפעמים זה מתנגש עם הסביבה.

הרבה בני נוער שאני פוגש חוששים להסתכל לי בעיניים, חוששים מהמפגש איתי, מהמפגש עם עצמם.

פעם זה גרם לי להרגיש לא נוח, היום זה מאתגר אותי.

למה הם חוששים?

כנראה שבני הנוער מרגישים שעומדת בפניהם הזדמנות לחוות משהו שונה, אחר וזה מאיים עליהם.

אני ממש לא מאיים, מדבר בגובה העיניים, לא נחמד מדי, לא תוקפני, מנסה להתאים את עצמי לסביבה, מקבל מאד את המשתתפים ובכל זאת...

מסתבר שהרבה מהם לא רגילים להיות בסביבה מקבלת, הרבה מהם רגילים לחוות דמויות סמכותיות מפחידות ומענישות.

הם לא מסוגלים לקבל את העובדה שאפשר אחרת.

הם יעשו הכל כדי לשמור על הדפוס המוכר שלהם, להסתגר, להנמיך את עצמם, לעבור גבול ולחכות לצעקה או לעונש.

כל אדם נולד עם יכולות, כישורים ומבנה אישיותי ייחודיים, עם כמיהה עצומה להראות.

מאמר על ביטחון עצמי ( התמקדות בילדים קטנים ) 

.

ילדים, בני נוער ומבוגרים ירגישו חוסר ביטחון במקום לא בטוח.

אם ההורים שלנו מנעו מאיתנו את היכולת להתחבר לרצון שלנו, ודיכאו יצרים וחשקים שלנו אז סביר להניח שנפתח חוסר ביטחון.

אם ההורים שלנו לא היו שם שטפסנו בסולם החיים וחווינו תסכול וכאב אז סביר להניח שנפתח חוסר אמונה וחוסר ביטחון.

בני הנוער בתקופתנו נמצאים בתקופה מאתגרת.

הם עוברים שינויים מהותיים בתהליך ההתבגרות,

רוצים לעלות בסולם לבד, לרכוש את העצמאות שלהם.

מגבשים את הזהות שלהם לצד השקעת מחשבות, מאמצים ומשאבים גדולים בנושאי חברויות, מין, לימודים.

הגוף שלהם עובר שינויים מהותיים, ההורמונים מתחילים להתעורר.

ההורים של היום עסוקים הרבה יותר מפעם, מתקשים במציאת האיזון בית- עבודה.

כהורים, קשה לנו לשנות את דפוס ההתנהגות שלנו כלפי ילדינו,

קשה לנו להכיל את התסכול והתקפות הזעם שלהם,

בייחוד אם זה מופנה אלינו.

הכלה ואמפתיה יעזרו לתת לנער שלכם להרגיש ביטחון.

לקריאת מאמר בנושא

בתקופה הזאת הרבה בני נוער עסוקים בלהתנגד, להתנגד לכולם.

יצירת גבולות, נורמות וערכים יכולים לעזור ביצירת אווירה טובה בבית.

לקריאת מאמר בנושא

יכול להיות שטעינו כהורים בהחלטות שלקחנו, סביר מאד שכן, מי לא טועה.

תקופת ההתבגרות של ילדינו הינה הזדמנות נוספת שלנו ללוות, לתמוך ולהשרות אווירת ביטחון על ילדינו.

לפני מספר שנים העלתי הצגת סוף  שנה עם נערות ששהו בפנימיה,

רובן בעלות הפרעות קשב,

מוכשרות מאד, שרות, רוקדות, מצחיקות, אומנותיות.

התהליך היה קשה.

הן לא האמינו בעצמן, התקשו להיות ביחד,

רבו הרבה אחת עם השנייה, מריבות קשות.

היה להם קשה להגיע לחזרות,

לא פעם אחרי נסיעה של שעתיים ממקום מגורי גיליתי שאין עם מי לעשות חזרה,

הן נעלמו.

עבדתי איתם דרך תיאטרון פלייבק,

בהדרגה בהדרגה בהדרגה, שלב אחרי שלב,

הם למדו להקשיב אחת לשנייה,

לכבד אחת את השנייה,

לתת לעצמן את האפשרות להתבטא בציור, אומנות, תנועה, שירה ומשחק.

במפגשים הראשונים אלתרנו הרבה.

הרבה בני נוער מתלבטים בינם לבין עצמם, החסרי ביטחון בוחרים בסוף בהימנעות.

באילתור צריך להגיב מיד, להקשיב לרצון שלך, לסביבה, לאחרים, לסיטואציה ולפעול.

פועלים מתוך דחפים.

בהדרגה לומדים לפעול מתוך רגישות והקשבה לעצמי ולאחר.

לומדים להקשיב לגוף.

הן סיפרו סיפורים על חוויות משמעותיות מהחיים שלהם ולמדו איך להיות אמפתיות.

אחרי שיצרנו מסגרת בטוחה כתבתי הצגה המבוססת  על הסיפורים האישיים שלהן.

הן הצליחו ללמוד את הטקסטים, בנו תפאורה מדהימה בעצמן.

עבדנו על קטע ריקוד לשיר קול גלגל.

בחזרות הן התחלקו לזוגות,

כל פעם מישהי דמיינה שהיא אצה, מחוברת לאדמה,

מאחוריה מישהי נותנת לה כל פעם דחיפה רכה קדימה,

האצה נשארת מחוברת לאדמה והגוף שלה נע בקלילות, בביטחון ובהנאה.

הן התענגו על המגע, המוזיקה, ההתחברות לאדמה ולשמיים.

יום לפני ההצגה השחקנית הראשית סרבה לצאת מהחדר לחזרה הגנראלית,

סרבה לפתוח את הדלת,

הרגישה חוסר ביטחון וחרדה.

הצוות המקסים והבנות המתוקות דיברו איתה מעבר לדלת,

אף אחד לא צעק עליה,

החלטנו להתחיל בחזרה הגנראלית והתפללנו שהיא תצא מזה,

היא יצאה מהחדר והצטרפה לחברות שלה על הבמה.

להצגה קראו "לצאת מזה",

ההצגה הייתה על נערה שמסרבת לצאת מהחדר כי היא כועסת על העולם,

בעיקר על ההורים שלה.

בהצגה שהבנות רקדו בשורה את :קול גלגל", הן נעמדו בשורה, בקדמת הבמה,

מדמיינות שהן אצות,

מחוברות לאדמה ולשמיים,

מדמיינות שחברה שלהם תומכת ונותנת להם דחיפה קטנה מאחורה.
הן רקדו מקסים.

אני ובני המשפחה התרגשנו עד דמעות לראות אותן, מלאות ביטחון עצמי, מחוברות לעצמן,

שקטות, מקשיבות, נוגעות בשמיים.

בני נוער עם הפרעות קשב

בני נוער עם הפרעות קשב עלולים לסבול מדימוי עצמי נמוך, דימוי שנובע מסביבה שלא קיבלה אותם, את היכולות שלהם, את הקצב שלהם.

בני נוער יפתחו דפוסי התנהגות של הימנעות, הכחשה, שליטה, אגרסיביות ויסתירו את חוסר היכולת שלהם בדרכים יצירתיות יותר ויצירתיות פחות.

במפגשי תאטרון פלייבק ואלתור לומדים בני הנוער להקשיב לעצמם ולהגיב מהר, אין זמן להתלבט, כל תגובה מתקבלת, אין נכון או לא נכון. הם צוברים חוויות חיוביות ולומדים להאמין בעצמם וביכולות שלהם.

חמשת הטיפים לפיתוח ביטחון עצמי בקרב בני נוער

1.     עידוד פעילות גופנית כלשהי ( משחקי כדור, ריצה, אופניים ), רצוי לעודד פעילות של משחק קבוצתי, המשחק יעזור להם לפתח מיומנויות תקשורת, ריכוז, וויסות רגשי ושיתף פעולה.

אפשר לעודד את הילד לרקוד, כל אחד יכול לנוע, למצוא את החיבור לגוף.

2.     מציאת החוזקים ותחומי העניין. הרבה בני נוער נעזרים במחשב ובטלוויזיה כאמצעי מפלט, פעילות פאסיבית. אפשר לבדוק עם הילד התעסקות בתחום שימצא חן בעיניו. כל נער יכול להשמיע את כולו דרך השופר שלו, הכלי שיאפשר לחוזקים שלו, לעולם הפנימי ולכישורים לבוא לידי ביטוי.

3.     קבלה, הכלה, אהבה, חיזוק ואמפתיה. כהורים תמיד יש לנו אפשרות לראות את ילדנו ולעודד אותם, מילה מחזקת של הורה עושה פלאים.

4.     זמן לבילוי משותף- זמן אינטימי לפעילות ללא הסחים תחזק מאד את ילדכם, הרבה מהילדים של היום כמהים לזמן עם ההורים, חלק מבני הנוער כבר התייאשו ולא מאמינים שזה אפשרי. צריך לחזק ולעבוד על הקשר.

5.     סבלנות

באמצעות סדנאות תיאטרון פלייבק ניתן לשפר את הביטחון העצמי והנוכחות, הסדנאות מתאימות לילדים, בני נוער ומבוגרים.
באמצעות הדרכות הורים ניתן לשפר את התקשורת במשפחה, המפתח העיקרי.
באמצעות מפגשי דרמה תרפיה פרטניים ניתן לעבד תהליכים אישיים.

יעקב דניאל, מטפל בדרמה, במאי, מלווה הורים וילדים, מקים ומייסד אקו, שיטה המשלבת טכניקות של משחק, דרמה תרפייה, פסיכודרמה ומגוון כלים יצירתיים​.​השיטה מיושמת ככלי לעיבוד תהליכים אישיים,  קבוצתיים והתפתחות אישית.

אתר http://www.echoplayback.co.il/

מאמרים בנושאי הורות, משפחה, הפרעות קשב http://echopl.blogspot.co.il/

,

איך לפתח ביטחון עצמי

מה זה ביטחון עצמי גבוה ?
איך אפשר לשפר את הביטחון העצמי?
במה תלוי הביטחון העצמי שלנו?

הרבה הורים מתקשרים אלי ואומרים לי שלילד שלהם יש ביטחון עצמי נמוך, שהוא סובל מדימוי עצמי נמוך והם רוצים לחזק אותו.

ביטחון עצמי הוא היכולת של אדם לפעול בהתאם לרצונו ולהיות בנוכחות כאן ועכשיו.
היכולת של אדם לפעול בחופשיות ובביטחון תלויה במידת הביטחון והקבלה שהוא מקבל מהסביבה.
סביבה לא מקבלת תקשה על כל אדם להרגיש בנוח, להביא את עצמו לידי ביטוי.

אנחנו נוטים לפרש התנהגויות שונות ולתייג.

לעתים נתייג אנשים שהם-
הססניים
שתקנים
מתלבטים
בעלי קצב איטי
רגישים
שקולים
מסתגלים ומתאקלמים באיטיות
                                        כבעלי  ביטחון עצמי נמוך.

לעתים נתייג אנשים שהם-
מוחצנים
בעלי קצב מהיר
אימפולסיביים
ספונטניים
דברניים
דעתניים
                                        כבעלי ביטחון עצמי גבוה.



רצון ומוטיבציה- ככל שנהיה מחוברים לרצון שלנו, חדורי מוטיבציה פנימית כך נצליח לבטא עצמנו בצורה טובה יותר. הביטחון העצמי שלנו יהיה נמוך ברגע שאנחנו נפעל מתוך אי שלמות, מתוך רצונם של אחרים ומתוך פחדים.

נוכחות כאן ועכשיו - ככל שנצליח להיות קשובים גם לסביבה וגם לעצמנו, שנצליח להיות שלמים כל רגע בזמן עם ההתמקמות שלנו ועם הבחירות שלנו ביחס למה שאנו רוצים לבטא ומה שאנו מבטאים בפועל כך הנוכחות שלנו תלך ותגדל.


כהורים, האתגר העומד בפנינו הוא לעזור לילדינו לפתח רצון, מוטיבציה, יכולת להקשיב לעצמם ולסביבה. לא למהר לפרש, לשפוט, לעזור, לבקר.
ילדים עוברים הרבה מעברים ושינויים בחייהם, חלק מהם בניגוד לרצונם.
כל מעבר דורש תקופת הסתגלות.
כל ילד מגיב למעברים בצורה ייחודית.
כל מעבר ושינוי מאתגר וקשה, יכול מאד להיות שאלה  מגיבים טוב יחסית למעבר או שינוי כלשהו מדחיקים את הקשיים, מרגישים לא בנוח להיות בחולשתם.

מה שנראה כלפי חוץ שונה ממה שמתרחש בפנים.

יכול להיות שחלק מאלה שאנחנו חושבים שהם בעלי ביטחון עצמי גבוה הם למעשה מציגים משהו לא אותנטי, לא מחובר.

כבוגרים, עלינו לברר עם עצמנו מה היכולת שלנו להקשיב לעצמנו, לסביבה. האם אנו שלמים עם המסגרות שאנו נמצאים בהם.

כל אדם נולד עם יכולות, כישורים ומבנה אישיותי ייחודי, עם כמיהה עצומה להראות, להיפתח ולהשתחרר. 

זה מתחיל ממש בגילאים הקטנים...

ילדים קטנים כל הזמן אומרים "תראו אותי", הם כמהים לקבל התייחסות חיובית ומחזקת למה שהם עשו.

הדימוי העצמי שלהם יגדל ככל שנראה, נעריך אותם ונצליח לבטא בצורה כנה ואותנטית את מה שהם רוצים שנראה.

הערכה כנה ואותנטית היא לא פשוטה.

רצוי להגיד משפט שמותאם לעשייה שלהם ולא כל הזמן "וואו... מדהים... כל הכבוד...".

קשה לנו כהורים לראות את ילדינו מתקשים, אנחנו נזדרז לעזור להם.

זה מתחיל ממש בגילאים הקטנים...

הילד שלכם מנסה לעלות בסולם ולא מצליחה.

מוכר לכם?

אז אפשר לחשוב שהוא לא מצליחה הוא אפילו עלול ליפול ולקבל מכה.

אז לא רק שהוא לא הצליח לעלות אלא שבכלל נכשל ואפילו נפגע.

ממש לא מוצלח.

יש ילדים שיעדיפו בכלל לא לנסות לעלות על הסולם,

הרבה מאתנו יכולים לפרש ולהגיד להם – "אל תפחדו",

מי אמר שזה פחד?

זה יכול להיות התלבטות, קצב אחר, למידה מתןך צפייה ועוד...

הרבה מאתנו יכולים , מתוך רצון טוב ומתוך קושי לקבל את ההמנעות לזרז את הילד,

במקרה כזה יש סיכוי גדול שהילד לא יצליח וייפול,

הרבה יגידו "לא נורא",

מי אמר שזה נורא?

זה יכול להיות צעד גדול, התנסות שהצריכה אומץ.

מחוויה של טיפוס על סולם הילד זכה לחוות הורים לחוצים, מאוכזבים, מפחדים,

שמשתמשים במלים "פחד" ו"נורא".

אפשר להציע לילד לעלות על הסולם למרות שמרבית הילדים לומדים מחיקוי והם מבינים את העניין.

אם הילד רוצה לעלות אז הדרך הנכונה היא לראות אותו, מה הוא מסוגל,

זה מתחיל בשלב הראשון בסולם, לתת לו לנסות, למצוא את החיבור הנכון בין השכל, הגוף, הרצון.

לשמחתי זכיתי לראות לא מזמן את  הילדה הקטנה שלי עולה על סולם, חוויה מכוננת.

היא ניסתה וניסתה לעלות לשלב הראשון שהיה ממש גבוה, חשבתי שאין לה סיכוי,

היא לא וויתרה.

התערבתי אחרי התלבטות ארוכה ונתתי לה דחיפה קטנה שתעזור לה לעלות.

מכן והלאה היא עלתה לבד, היד שלי מאחורה, אני מעודד אותה במילים, היא שומעת אותי,

מרגישה שאני שם, בטוחה שלא יכול לקרות לה כלום, גם אני בטוח שלא יכול לקרות לה כלום.

היא טיפסה על סולם ממש גבוה, הייתי חייב לטפס איתה ולהיות שם מאחורה.

שהיא הגיע למעלה החמאתי להם על כך שהצליחה לטפס לבד.

היא רצתה להתגלש במגלשה, פחדתי לתת לה להתגלש לבד אז עליתי איתה.

התגלשנו מחובקים.

"שוב" היא אמרה.

בדקתי שהמגלשה סגורה היטב בצדדים והרגשתי מספיק בטוח שהיא לא יכולה ליפול.

בפעם השנייה עודדתי אותה להתגלש לבד.

נלחצתי, לא הייתי בטוח שזה נכון אבל הרגשתי שזה הרגע המכונן,

יש פה תהליך שנבנה לאט לאט,

הכל בטוח, לא יכול לקרות לה כלום,

הפחד הכי גדול זה שזאת מגלשת מנהרה, לא רואים כל כך מה קורה שם,

היא יכולה להתגלגל,

הסתכלתי עליה וראיתי שהיא רוצה, מאד רוצה ואני צריך לשים את הפחדים שלי בצד,

הכל בטוח, לא יכול לקרות לה כלום,

חיכתי לה למטה והיא התגלשה, לבד, פעם ראשונה

"שוב" היא אמרה.

אם יש לכם ילדים קטנים אני ממליץ לכם להיות נוכחים בשלבי הגדילה שלהם, בגן השעשועים הם לומדים לפתח את הביטחון העצמי ואנחנו ההורים לומדים איך לשחרר, ללוות, להיות שם.

חמשת הטיפים לשיפור הביטחון העצמי

1. קבלה עצמית
2. פיתוח מיומנויות הרפייה, מדיטצייה, הקשבה פנימית
3. פעילות פיזית וגופנית
4. בילוי עם חברים
5. בדיקת המסגרות שאנו נמצאים בהם

באמצעות סדנאות תיאטרון פלייבק ניתן לשפר את הביטחון העצמי והנוכחות, הסדנאות מתאימות לילדים, בני נוער ומבוגרים.
במסגרת בטוחה, מאפשרת, מקבלת ולא שיפוטית לומדים המשתתפים לחזק את יכולת ההקשבה לעצמם, לסביבה, לרצונות ולחלומות.

יעקב דניאל, מטפל בדרמה, במאי, מלווה הורים וילדים, מקים ומייסד אקו, שיטה המשלבת טכניקות של משחק, דרמה תרפייה, פסיכודרמה ומגוון כלים יצירתיים​.​השיטה מיושמת ככלי לעיבוד תהליכים אישיים,  קבוצתיים והתפתחות אישית.

אתר http://www.echoplayback.co.il/

מאמרים בנושאי הורות, משפחה, הפרעות קשב http://echopl.blogspot.co.il/

.

רשמים ממפגש ילדים והורים בפרדס חנה 10.12.13

ביחד זה הרבה יותר מתוק.
הגשם ומזג האוויר הסוער לא מנעו מהילדים החמודים והוריהם להגיע.
לפני שיצאנו מהבית הכנו או יותר נכון איילת הכינה עוגיות חמות, בדרך הם הספיקו להתקרר.
עד שהתחלנו את ההצגה הקהל נשנש קצת להנאתו...

הצגנו לילדים סיפור שהמצאנו יחד איתם על אמא של יוסי שמכינה לו עוגת יום הולדת ענקית,
הזמנו את הילדים לבמה לשים מה שהם רוצים בעוגה.
הם שמו קמח, שמן, סוכר, שוקולד ועוד שוקולד... ומה לא...
הכנסנו את התבנית לתנור דמיוני ענקי ענקי ואז אימא של יוסי הזמינה את הילדים לשחק בחצר עד שהעוגה תהיה מוכנה.
הם שיחקו ושיחקו ושיחקו עד שילד קטן וחמוד אמר " העוגה נשרפה".
העוגה באמת נשרפת ושאלנו את הילדים מה אפשר לעשות.
מכל הרעיונות שהם הציעו החלטנו להכין כדורי שוקולד מהחלקים הלא שרופים של העוגה, הילדים הכינו כדורי שוקולד וליקקו בהנאה.

אחד הילדים  אמר לכולם בהתחלה שיש לו פחד במה.

שנייה אחרי הוא הצטרף לכולם - לשירה, לחימום ולתרגיליי המשחק.

ביחד הפחד נעלם.

הזמנתי את הילדים לחשוב על סיפור שקשור למשהו שם מאד רצו שיקרה ואולי לא קרה, ואולי קרה אחרת.. כמו ליוסי...

מה שמענו?

הילד מההתחלה אזר אומץ והחליט להיות המספר הראשון, הפחד שלו קצת נעלם...
הוא עלה לבמה ומול כולם סיפר את סיפורו-
 סיפר שהוא החליט לזרום עם הרעיון של אחיו הקטן, להכין כדורי שוקולד ולחלק מחר לחברים בבית הספר.
הם הכינו 61 כדורים, הוא לקח 30 ואחיו 31.
למחרת, אח שלו הצליח לחלק את כל הכדורים והוא חילק חלק, את הרוב.

אח"כ שמענו את אימא של הילד, היא סיפרה שהם נסעו ברכב, תוך כדי נסיעה היא קלטה שהבן שלה עומד להיכנס עם כדורי שוקולד למפגש הבוקר של הכיתה, מפגשים שהוא ממש לא אוהב להיכנס אליהם, קלטה והחליטה שתעשה הכל כדי שהרעיון יתממש. היא מאד גאה בבנים שלה ושמחה שהבן שלה החליט לעשות צעד קטן ומשמעותי, להתחבר למשהו שלא פשוט עבורו.

אח"כ שמענו סיפור על ילדה שנכנסה לכיתה והרגישה שהכל רטוב, התיק, הבגדים ואפילו הכיסא, מסתבר שהבקבוק מים היה פתוח...

בסוף שמענו סיפור על ילדה שמאד אוהבת את שיעור משחק ומאד לא אוהבת ערבית, לשמחתה יש לה שתי חברות מאד טובות.

כל סיפור המחזנו על הבמה, בהשתתפות הילדים וההורים.

התמות שעלו במופע היו סביב, מתוק, טעים וטוב מתרחשים שאנחנו ביחד, שאנחנו לבד עלול להיות קצת רטוב, לא נעים, קר, עצוב.

עשינו מעגל משאלות ואיחלנו לעצמנו שנמשיך להיות ביחד, עם חברים.

אחרי המופע הילד מההתחלה אמר לי שהוא מתרגש לפני שהוא מדבר מול הרבה אנשים.

שאלתי אותו אם הלב דופק לו מהר.

הוא אמר בהתלהבות כן!!! בדיוק!!!

אמרתי לו שגם אני הייתי כזה עד שהבנתי שזה לא פחד, זה התרגשות.

והיום כיף לי להתרגש.

להתראות במפגש הבא.

איך להתגבר על ביישנות?

איך להתגבר על ביישנות?

במפגש  תאטרון פלייבק האחרון של ילדים והורים  בפרדס חנה הזמנו את המשתתפים לתרגיל קצר ברחבי הסטודיו, אימא אחת סיפרה לי על הקושי שלה להצטרף ולהיות עם כולם, היא התביישה.

מי לא מתבייש?

מכירים את הרגע שהלב דופק, יש משהו שאנחנו רוצים לעשות או להגיד, מולנו קבוצה או אדם אחד ואנחנו תוהים איך להתחיל.

אנחנו מתחילים לחשוב מה חושבים עלינו, איך יגיבו למה שנעשה, הרבה מחשבות עוצרות.

איכשהו זה מזכיר לי את הרגע שאני מול המים, ים או ברכה.

יש כאלה שפשוט קופצים ראש, לא מתלבטים.

אני מעדיף להסתכל על המים, לגעת בהם עם הידיים, להרטיב את הגוף לאט לאט, מכפות הרגליים עד הראש.

לפעמים גם אני קופץ ראש, המפגש עם המים הקרים מפחיד ,  לא ממש מתאים לי.

בתוך הברכה, שמתחילים לשחות אז הקור  נעלם, אפשר להנות.

להביט על המים ולא להיכנס יכול מאד לתסכל.

לפני הרבה שנים היה לי קשה לדבר מול כל אחד, התביישתי, התביישתי מאד.

למה התביישתי?

בגלל הרבה סיבות...איכשהו נכנסתי למעגל כזה ...כילד חוויתי קשיים ולא שתפתי אף אחד, הסביבה לא בדיוק התאימה לי ...מבנה אישיות סגור...מספיק לא?

גם היום אני מרגיש לפעמים קושי במפגש עם אנשים, אדם או קבוצה, ילד או מבוגר.

אחרי שנים של התנסות במשחק, תנועה, הנחיית קבוצות והופעות מול קהל גדול למדתי לזהות את הרגע שהלב דופק ולהנות מזה.

נכון... גם היום לפני שאני מתחיל הלב דופק מהר, אני מסתכל על מי שממול, מרגיש את הלב ומתחבר להתרגשות הגדולה.

היום למדתי לפרש את דפיקות הלב כפעמוניי הרגש ולא כביישנות.

היום אני מאד שמח להרגיש את דפיקות הלב לפני מפגשים מאתגרים עם בני אדם.

שמישהו מסתכל עלי אני מפרש את זה כהזמנה, גם אם לפעמים המבט שלא ממש לא מזמין.

שאני מנחה קבוצה אז זה בדיוק כמו מול המים...

אני מזמין את כולם למעגל...

להסתכל, להחזיק ידיים, ולאט לאט מתחילים להזיז את הגוף, שמתחילים לזוז הקור נעלם, מתחילים להנות.

בעקבות הביקוש קורס מרוכז "הנחיית קבוצות בשיטת אקו " במרכז ביכורי העיתים בתל אביב בחופש חנוכה 2.12.13 – 4.12.13 ( מתאים לאנשי חינוך, טיפול, ייעוץ ולמי שצריך שעות תיאטרון ) פרטים כאן

לקריאת מאמרים

 מה לעשות שהילד לא רוצה ללכת לבית הספר?

​

איך לעזור לילד שלך להנות בבית הספר?

איך להתגבר על הפרעות קשב וריכוז באופן טבעי?

על הקשר בין הפרעות קשב וריכוז לקשר ילדים - הורים

איך לעזור לילד שלך לרכוש חברים?

איך להציב גבולות לילדים שלנו?

חמשת הטיפים להצבת גבולות לילדים

חמשת הטיפים שיעזרו לילדים עם הפרעות קשב

חמשת הטיפים שיעזרו לילד שלך לרכוש חברים

מה קורה בהפסקות?

 הפרעת קשב משפחתית

התהליך הטיפולי בתיאטרון פלייבק