נלך הביתה אם לא תתנהג יפה

הרבה פעמים אני רואה הורים חסרי אונים מול הילדים שלהם,
הילד שלהם משתולל, צורח, מרביץ... מדבר לא יפה, מתפרע...
ההורה לא מצליח לעצור את ההתנהגות ואז הוא חותך.
"אם לא תפסיק נלך הביתה".

גם לי בעבר נפלט לילדה שלי "אנחנו עכשיו נלך הביתה אם לא..."

למה ילדים מתנהגים "רע" במקומות אחרים?

מה אפשר לעשות במצב כזה?

איך אפשר למנוע את זה בעתיד?

לדעתי ילדים לא מתנהגים רע,
ילדים נקלעים למצוקה,
הם לפעמים מאבדים שליטה כי הם לא יודעים מה לעשות ואיך להתמודד.

אם ילד מתפרע בקניות בסופר ונגיד לו - "אם תמשיך ככה אז לא ניקח אותך אף פעם לקניות"
האם הוא ילמד איך להתנהג בסופר?
האם באמת אנחנו מתכוונים לזה? נפסיק לקחת אותו לקניות?

נכון, לפעמים זה חוסר אונים גדול לראות את הילדים שלנו משתוללים,
זה יכול גם לבייש.

הבנות שלי השתולל בסופר, פתחו קופסאות ואכלו בלי לשלם.
הן החליטו להשתולל בזמן שהייתי בקופה.

היום אנחנו ממשיכים ללכת לקניות ביחד,
הם למדו שהם לא יכולות להשתולל, לצעוק וכמובן שלא לפתוח קופסאות.


ברגע שאנחנו כהורים נאיים על הילדים במשפט "אם...אז..." אז מה שהילד יחווה זה בעיקר פחד.
ברגע שאנחנו חותכים ולוקחים את הילד הביתה זה אומר שאנחנו לא מסוגלים להכיל ולהתמודד עם הילד שלנו ברגע הנתון הזה.

כאשר ילד משתולל ומתנהג לא יפה זאת הזדמנות שלנו כהורים להתגייס לעזרתו.

סביר להניח שאם ילד משתולל במקום אחד אז הוא משתולל בעוד מקומות,
אולי הוא משתולל בבית,
אולי הוא משתולל רק בבית הספר ובגן.

ילדים צריכים חוקים, גבולות, ערכים וזה תפקידנו כהורים לעזור להם להתמודד
עם החיים,
עם דחיית סיפוקים,
עם תסכול,
עם חוסר הצלחה.

ברגע שילד לא מצליח להתמודד עם מה שסביבו ואנחנו לוקחים אותו הביתה אנחנו משדרים לו שאנחנו לא מאמינים בו.

אנחנו מחמיצים הזדמנות לעזור לו להתמודד.

אם הילד משתולל לידנו אז רצוי לנצל את זה ולעזור לו-
מומלץ לדבר אליו ברוך,
לעטוף אותו בחום ואהבה,
להכיל אותו ברגע הזה,
אולי אפילו ללחוש לו משהו...
כמובן שאם הוא עושה משהו אלים אז צריך לעצור אותו מיד.

בזמן אחר, במקום אחר, כאשר הוא נרגע אפשר לדבר איתו על מה שהיה.

לשאול אותו למה הוא עשה את מה שעשה.
להסביר לו למה לא מתנהגים ככה.
למה התנהגות כזאת יכולה לגרום.

טיפ נוסף וחשוב-
אם הילד שלכם משתולל אז כנראה שהוא רוצה לשחק אתכם ולבלות אתכם.

מוזמנים לקבל ללא תשלום עשרה שיעורים במייל בנושא הקשבה דרך הקישור  http://www.echoplayback.co.il/#!untitled/c21pz



יעקב דניאל, מטפל בדרמה, מעביר סדנאות והרצאות לחברות וארגונים בנושא
צמיחה אישית וקבוצתית בעזרת שילוב מגוון
כלים פסיכולוגיים, רוחניים ואומנותיים​.

למה ילד לא מקשיב ומה אפשר לעשות

כשילד לא מקשיב יש שתי אפשרויות-
1- הוא מקשיב אבל מתנגד
2- הוא באמת לא מקשיב

איך יודעים ?

ילד מתנגד כשהוא לא מסכים עם דפוס ההתנהגות בבית.
ההורים חוזרים ורבים איתו כל פעם מחדש על דפוס התנהגות שמצופה ממנו אבל לו קשה ליישם.
ילד באמת לא מקשיב כשמדברים איתו מיד אחרי שהוא עושה משהו לא טוב, כשמתחילים משפטים ולא מסיימים...
כשעוצמת הקול והכעס עולים.
הוא יכול לשמוע את המילים אבל הוא לא יכול להפנים ולהקשיב.
אם נעניש אותו אז בכלל הוא יהיה סוער מדי ולא פנוי להפנים דבר.

אז מה עושים ?

יושבים וחושבים איזה דפוס התנהגות ריאלי לשנות בהתאם למצב הילד.
אם הילד בתקופה קשה בגלל מעברים, קשרים אישיים או סיבות אחרות אז שווה להתחיל במשהו לא קשה מדי.
אחרי שהחלטנו על מה לדבר צריך למצוא את הזמן והמקום הנכונים.
ואז- לשתף את הילד, להסביר לו למה ההתנהגות שלו קשה, לנסות למצוא איתו פיתרון משותף לבעייה.

לדוגמא- ילדים שיושבים שעות מול מחשב ולא מרפים.
אפשר להסביר לילד למה חשוב לפתח כישורים חברתיים,
אפשר לשאול אותו מה יכול לעזור לו,
אולי יש לו רק חבר אחד והחבר הזה גר רחוק מדי,
אולי הוא רב עם החברים שלו והוא לא יודע איך להשלים.
כל ילד רוצה להיות עם חברים, יש כאלה שצריכים עזרה.

לכל התנגדות ישנה סיבה, כדי שהילד יקשיב צריך לנטוע בו את האמונה שאתם שם ואתם רוצים להקשיב ולעזור.

לקבלת ספר על הורות וחינוך ללא תשלום

אירועים קרובים של אקו11.2 , 17:00, מפגש- סדנת תאטרון פלייבק אקו לילדים והורים בפרדס חנה 6.3 , 20:30 , הרצאה חוויתית להורים בנושא "מיומנויות חברתיות של ילדים", הרשמה בהנחה עד 15.210.3, 20:30 , הרצאה חוויתית למורים בנושא "הוראה מותאמת להיום" ( כלים יצירתיים להוראה חווייתית ), הרשמה בהנחה עד 20.27-9 לאפריל , קורס מרוכז הנחיית קבוצות בשיטת אקו בפסח12.5 15:00, 14 מפגשים, קורס הנחיית תאטרון פלייבק בשיטת אקו למתקדמים 
באמצעות סדנאות תיאטרון פלייבק ניתן לשפר את הביטחון העצמי והנוכחות, הסדנאות מתאימות לילדים, בני נוער ומבוגרים. 
באמצעות הדרכות הורים ניתן לשפר את התקשורת במשפחה, המפתח העיקרי.
באמצעות מפגשי דרמה תרפיה פרטניים ניתן לעבד תהליכים אישיים.
יעקב דניאל, מטפל בדרמה, במאי, מלווה הורים וילדים, מקים ומייסד אקו, שיטה המשלבת טכניקות של משחק, דרמה תרפייה, פסיכודרמה ומגוון כלים יצירתיים​.​השיטה מיושמת ככלי לעיבוד תהליכים אישיים,  קבוצתיים והתפתחות אישית.
אתר http://www.echoplayback.co.il/
מאמרים בנושאי הורות, משפחה, הפרעות קשב http://echopl.blogspot.co.il/

מה לעשות שהילד לא רוצה ללכת לבית הספר?

אז מה עושים שהילד אומר בבוקר "לא בא לי ללכת היום" ?

שאלה לא פשוטה...ועוד בבוקר, בזמן שאנחנו בעצמנו מתאספים, מתארגנים וממהרים לעבודה.

הרבה מאתנו מוצאים עצמם חסרי אונים במצב כזה.

חלק וודאי כועסים.

שווה רגע לעצור ולהבין.

הרבה ילדים לא רוצים ללכת לבית הספר,

הרבה הולכים כי צריך.

מה הסיבות שילד אומר להוריו "לא בא לי ללכת לבית הספר" ?

יכולות להיות לכך מספר סיבות, 

קשיים חברתיים, קשיים לימודיים, משבר רגשי, תקופת הסתגלות קשה ועוד.

ההתנגדות ללכת לבית הספר היא איתות שילדכם במצוקה.

יכול להיות שהמצב בבית הספר לא כל כך רע אבל ילדכם בכל זאת מאותת לכם לעצור.

זאת הזדמנות לבדוק את המצב בבית.

איך הילד מרגיש בבית?

מה האווירה בבית בזמן האחרון?

האם לילד יש חברים?

האם הוא הולך לחברים?

האם החברים באים אליו?

האם באים אליכם חברים?

איך הקשר שלכם עם ילדכם?

מה השתנה בבית בזמן האחרון?

איך ילדכם הגיב לשינויים האחרים?

האם ילדכם משחק עם האחים שלו?

כמה זמן הוא מול המחשב, הטלוויזיה וה...?

לא פשוט להגיד להורים "לא בא לי ללכת לבית הספר".

דרוש לכך אומץ.

ילדכם אוזר אומץ וצועק "די".

גם אני לא רציתי ללכת לבית הספר אבל לא העזתי להגיד את זה.

חששתי מההורים שלי.
הלכתי לבית הספר וריחפתי...

הילד שלכם אומר לכם שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר מתוך אמונה שאתם יכולים להבין אותו,
 שאתם יכולים להכיל את זה, מתוך אמונה שתקבלו את הקושי שלו.

מתוך אמונה שאתם יכולים לשנות את המצב.

מתוך רצון לזעזע.

לא מזמן בסדנת הורים וילדים כל הילדים אמרו שמשעמם להם בבית הספר.

הזמנתי אותם לאלתר הצגה.

בהצגה הם שברו בזעם את הלוח והכריזו בקולי קולות ש"היום, כל היום זה הפסקה!!!"

אחרי ההצגה הזמנתי אותם לחשוב איזה דבר טוב כן יש בבית הספר.

והם הצליחו למצוא מעט דברים - חבר טוב, שיעורים אחדים, הפסקות, צחוקים..

הם הצליחו למצוא כי קבלתי את הקושי שלהם, 

הם נתנו לו ביטוי והיו פנויים להתבונן על החוויה הבית ספרית ממקום נוסף,

לא רק ממקום של כעס ושעמום.

באחד המפגשים הטיפוליים שלי הגיע אלי נער למפגש פרטני ראשון,

הנער הולך לבית הספר מתי שבא לו.

כל דקה "על השעון" הילד אמר לי "לא בא לי להיות פה".

היה לי קשה לראות אותו, הוא נראה מאד סובל.

אחרי רבע שעה הוא יצא מהחדר.

פעם ראשונה שזה קורה לי.

הייתי בשוק.

הרגשתי שנכשלתי.

באותו יום, בערב, ראיתי אותו צוחק ומבלה עם חבורת נערים.

הוא לא נראה סובל.

מצד אחד, שמחתי לראות אותו ככה.

מצד שני, הייתי מודאג.

התמודדות עם התנגדויות

הרבה פעמים אני נתקל בהתנגדות.

איפה לא...

בבית מול הילדה שאומרת לא בא לי

כמטפל שנתקל במטופל שחסום

כאיש חינוך שמתמודד עם קבוצת ילדים שמתנגדת בטירוף

כמנחה קבוצות שמתמודד עם מחסומים והתנגדות של יחידים וקבוצות.

בארגונים שמטילים ספק בעבודה באמצעים יצירתיים וספונטניים.

אפשר להסתכל על התנגדות כמכשול ואפשר להסתכל על התנגדות כהזמנה.

עדיף כמובן להסתכל על התנגדות כהזמנה.

לא פעם אני מגלה שדווקא אלה שמסכימים ולא מתנגדים, מסתירים את ההתנגדות ולא מעזים להביא אותה לידי ביטוי.

הם יכולים להביא את ההתנגדות ע"י הפגנת אדישות, פאסיביות, איחורים וכדומה.

בעבודה שלי עם קבוצות אני מנסה במודע לאתגר את המשתתפים, לתת להם טיפה מעבר למה שהם חושבים שביכולתם לעשות.

טיפה מעבר... לא יותר.

אני בודק בערנות את קצב ההתקדמות ומתי נכון לאתגר שוב, בעוד טיפה.

כשאני נתקל בהתנגדות אני קודם כל לוקח נשימה, סופג את ההעלבות ואחר כך אומר לעצמי שזה לא אישי,

זאת הזדמנות ליצירת קשר, הזדמנות להבין, לשמוע, להיות אמפטי ולקבל את הקושי.

איך מתמודדים עם התנגדות?

כמובן שאין דרך אחת, הכל בהתאם לקושי, לאדם, למצב.

הקשבה אמפטית, הבנה, עיבוד והחזרה בהירה יכולים מאד לעזור.

אחרי ההתנגדות אני מנסח משפט קצר וממוקד שבו אני מסכם את ההתנגדות ומנסה להבהיר אותה.

אם המשפט שלי יוצר תגובה, אני מתייחס לתגובה בעזרת ניסוח משפט נוסף, קצר וממוקד... וכך הלאה.

אם המשפט שלי לא יוצר תגובה, אין מענה, או אני מקבל את התגובה הנפוצה "לא בא לי", אני מבין שהמשפט שלי נקלט, הוא בתהליכי הפנמה.

אחזור על הבקשה שיצרה התנגדות או אולי אציע בקשה אחרת, רכה יותר ואראה אם הבקשה החדשה יצרה תגובה.

וכך הלאה...

וזה עובד !!!

לפעמים אחרי משפט ולפעמים אחרי חודשים...

דוגמא-

בסדנה בארגון כלשהו, הצגתי את עצמי בשני משפטים והזמנתי את המשתפים להצטרף למעגל ולהחזיק ידיים.
כל המשתתפים קמו חוץ מאיש אחד שהעדיף להמשיך לשבת בכיסא.
הכיסא בשבילו זה מקום בטוח.
שאלתי אותו איך קוראים לו והוא ענה "אבשלום".
אבשלום לא מכיר אותי ואני לא מכיר אותו.
לי ברור שאבשלום מתנגד.
יכולים להיות לכך מספר סיבות-
- אבשלום עדיין לא התעורר
- לאבשלום היה בוקר רע
- אבשלום לא מתחבר לקבוצה באופן ששאר העובדים מחברים זה לזה.
- אבשלום מופנם וסגור יותר מהמשתתפים האחרים

ידעתי שאם אשאל אותו "למה אתה לא מצטרף אלינו ?" זה רק יחמיר את ההתנגדות שלי.
ההכרות הקצרה ביני אין לבין אבשלום לא מספיקה כדי שאבשלום ישתף אותי בסיבות להתנגדות שלו.
שאלה מצידי תתפרש כאיום מבחינת אבשלום.

אמרתי לאבשלום - "אז אבשלום קח לך את הרגעים שאתה צריך ותצטרף בזמן שלך"
אבשלום אמר "תודה"
לקבוצה אמרתי " טוב, בואו נתחיל אבשלום יצטרף בהמשך"

משפטים קצרים וממוקדים.
לאבשלום הבעתי הבנה ואמפתיה,
לא שאלתי למה,
לא הגדרתי את התחושה שלו,
בכוונה השארתי את זה פתוח,
לא מוגדר,
מזמין,

בינתיים אני מתחיל בפעילות עם הקבוצה.
מטרת הפעילות  הראשונה היא שחרור שעוזר להסרת התנגדויות בהמשך.

אני יודע שככל שהקבוצה תמשיך להשתחרר ולהיפתח לאבשלום יהיה קשה יותר להצטרף.
אני מתלבט מתי הרגע הנכון לבדוק אם אבשלום יכול להצטרף.

מה עושים?
מקשיבים לעצמנו ומאלתרים.

תכננתי מספר תרגילים  במעגל.
חשוב לי שאבשלום ישתף פעולה.
שפת הגוף של אבשלום נותנת לי להבין שהתרגילים התנועתיים במעגל,
המעגל הקבוצתי,
לא מתאימים לו כרגע.
אבשלום כרגע יכול בעיקר לדבר.
תנועה, התחברות למעגל עם עוד משתתפים יכולים בהחלט לעזור לו אבל הוא לא מסוגל.

אני מחליט לשנות את סדר היום ועובר לפעילות עם קלפים שהייתה מתוכננת הרבה בהמשך.
מתחלקים לזוגות, כל אחד יושב מול השני.
מישהו ניגש לאבשלום.

אבשלום מוציא קלף ועובר תהליך עם בן זוגו, בהמשך ברביעיות.
במהלך המפגש מסתבר שאבשלום נסער בעקבות וויכוח סוער שלו עם אח שלו.

הקבוצה שמועת את הסיפור של אבשלום,
מעבדת את הסיפור באמצעות טכניקות תיאטרון פלייבק ואבשלום יוצא להפסקה ושותה קפה עם כולם.

אחרי ההפסקה אני מזמין את כולם למעגל, להחזיק ידיים.
אבשלום מצטרף, הוא מולי.
אני מסתכל עליו.
אני אומר לו בעיניים "ראיתי אותך, את התהליך שעברת".

 אני משמיע מוזיקה ואנחנו עושים "מעגל תנועה"