איך לעצור התקפי זעם של ילדים

אצל הרבה ילדים הגוש בגרון מתחיל לגדול בהדרגה,
לכולנו ברור שהם תכף נכנסים למקום שממנו קשה לצאת.
מכירים את הרגע שהר הגעש גועה,
האדמה מתחילה לבעבע,
הילד שלך עוד שנייה נכנס לתוך מערבולת...מפולת סלעים.

אני רוצה לשתף אותך בכמה עצות וכלים שיעזרו לכם במצב הזה.

הרגע הזה שאנחנו רואים את הילד שלנו שנייה לפני המפולת -
הוא רגע שחלק מאיתנו דווקא ברגע הזה קופאים,
לא עושים כלום, לא אומרים כלום.

יש כאלה שברגע הזה עוזרים להר הגעש להתפרץ בעזרת משפטים כמו-
"זה לא יעזור לך אם תבכה",
"תפסיק להיות ילד קטן" ועוד כאלה...

בשנייה הזאת כשהילד שלך מבעבע הוא בעצם מזמין אותך שתכיל, תאסוף, תחבק, תלטף, תעטוף אותו.

לעיתים, בשנייה הזאת, אנחנו חסרי אונים,
אנחנו כאילו רואים כבר את מה שמצפה לנו,
ואכן כך-
אם נחשוב שהילד עומד להתפרץ הוא באמת יתפרץ.

למה הילד שלך מתפרץ?

הוא מתפרץ כי הוא במצוקה גדולה,
אולי זה בגלל איסור או הגבלה מסויימת שקשה לו להתמודד איתה,
אולי בגלל שהוא נעלב ממך,
בכל מקרה הוא מתפרץ, כועס ובוכה בגלל שהוא מאד מאוכזב, עצוב וכועס.

איור: רחל קיני

בהרבה מקרים הילד שלך מתפרץ בגללך,
חשוב ברגע הזה לשקף ולמלל,
"אני רואה שאתה מאד כועס עלי",
"נכון זה בטח מאד מעצבן שאני לא מרשה לך ....",

ככל שברגע הזה נמלל את מה שעובר על הילד
אז הילד שלך לא ירגיש לבד במצב הקשה הזה,
אולי זה ירגיע אותו ואולי זה יעודד אותו לשחרר,
וכשהילד שלך מתפרץ זה הרגע שלך להכיל אותו-
"אני רואה שממש קשה לך..."

אם הוא עובר גבול, בצורה פיזית או מילולית צריך לעצור אותו ולעזור לו להיזכר ש-
"אצלנו בבית לא מקללים/ מרביצים..."
כן, לא צריך להגיד יותר...

בהרבה משפחות רבים שוב ושוב על אותם נושאים, ממתקים, טלוויזיה, שיעורים וכדומה.

במקום לריב שוב ושוב צריך להעז לעשות סדר ולקבוע כללים,
עדיף לדבר ברוגע על הכלל החדש,
לספוג את הקושי של הילד שלך,
לשקף לו שזה בטח קשה ולדבר על זה.

עוד טיפ חשוב בנוגע להתפרצויות-
תשימו לב,
הרבה ילדים מאבדים את זה כשהם עייפים,
בערב, כאשר גם ההורים עייפים,
קרובים לרגעי החופש שלהם מההורות,
לדעתי, זה לא הזמן הנכון להציב גבול .

בסוף היום  היכולת הרגשית של כולם חלשה, אנחנו קצרי רוח, רוצים כבר לסגור עניין.

בכלל, רגעי מעבר זה לא זמן טוב לאתגר את הילדים שלנו,
אם זה במעבר לשינה,
פרידה מביקור אצל חברים,
מעבר לבוקר,
פרידה מהורים בגן וכדומה.

אם למשל לילד שלכם קשה להתלבש בצורה עצמאית או לנעול נעליים
אז אל תלמדו אותו את זה על הבוקר...

מומלץ להורים לרשום על דף סיבות למריבות חוזרות ולראות איזה כלל יכול ליצור שינוי?
מה חשוב יותר, מה חשוב פחות...

עדיף שהילד שלך יתקשה להתמודד עם הכללים בבית ויהיה מתוסכל מולך
מאשר שהוא יתקשה להתמודד עם רגעי התסכול מחוץ לבית.

עדיף שאנחנו ההורים נכיל אותו ברגעי הצמיחה והלמידה.



מוזמנים לקרוא - 

חינוך ללא עונשים וצעקות
איך להציב גבולות לילדים שלנו?
טיפים איך למוסס התנגדויות של ילדים

מוזמנים ליצור קשר ולתאם פגישה לקבלת הדרכה בנושא- 050-8713662

יעקב דניאל, דרמה תרפיסט במשרד החינוך ובקליניקה פרטית באיזור המרכז ובפרדס חנה.

מנהל שותף באקו - סדנאות והופעות. 

מנהל התתוכנית "עבודה קבוצתית בשיטת אקו " 

במכללת סמינר הקיבוצים במרכז להורת ומשפחה, הנחיית קבוצות ואימון.

סלולרי: 050-8713662

yacoved@gmail.com

http://www.echoplayback.co.il/

http://www.smkb.ac.il/writing-n-art/playback-theater

https://www.facebook.com/echoplayback?fref=ts

ניתן להרשם ל-

1- יום עיון בנושא "עבודה קבוצתית בשיטת אקו" שיתקיים בתאריך 8.6  ( מתאים לכל מי שעובד עם קבוצות ומעוניין להרחיב את ארגז הכלים שלו )
2- תוכנית "עבודה קבוצתית בשיטת אקו" שתפתח בשנה הבאה במכללת סמינר הקיבוצים.
http://www.smkb.ac.il/writing-n-art/playback-theater
3- לתוכנית "הנחיית קבוצות בשיטת אקו למתקדמים- התנסות מעשית" שתפתח שנה הבאה. 

איך לגמול ילדים מטלוויזיה

 רצוי שילדים שלנו יראו כמה שפחות טלוויזיה, 
לא חסרות סיבות למה-

צפייה מרובה עלולה לפתח הפרעות קשב וריכוז, חוסר שקט, חרדות, המנעות מפעילות חברתית,
המנעות מפעילות פיזית, נסיגה בלימודים, קשיים חברתיים, אלימות, הפרעות שינה, דימוי עצמי נמוך ועוד ועוד....

בגיל ההתבגרות בני הנוער עסוקים בגיבוש הזהות שלהם ומחפשים מקורות להשראה והזדהות,
לצערי הרב חלק מהם מקבלים זאת באמצעות הטלוויזיה, בעיקר.

ישראל מחזיקה בשיא עולמי, ילד צורך שלוש וחצי שעות טלוויזיה ביום.

הורה ישראלי מבלה עם ילדיו בממוצע כ 14 דקות לעומת שלוש שעות לפני עשור.

חלק מהילדים מתחילים לראות טלוויזיה מגיל אפס...

לא סתם עולה מידת הפרעות הקשב והריכוז בכל שנה ושנה.

הילדים של היום מחוברים למסכים הרבה יותר מאשר לעצמם ולחברים.

הרבה ילדים מכורים.

השלט בידיים שלהם.

הם הופכים ליותר ויותר פאסיביים.


אז מה אפשר לעשות?

אפשר לעשות, והרבה-

- מומלץ שלא תהיה טלוויזיה בחדר.
טלוויזיה אחת בבית תעודד את המשפחתיות, הזדמנות לראות ביחד,
הזדמנות להצליח ולהתמודד עם הרצונות השונים של כל אחד ואחד.

- ללכת לישון בלי טלוויזיה.
חשוב מאד שילדים יצליחו להרדים את עצמם.
הרגעים האחרונים בסוף כל יום הם הזדמנות של כל אדם להתבונן,
מה היה היום,
מה מצפה מחר.
ילדים שמצליחים להרדים את עצמם מפתחים יכולת גבוהה של שליטה והרגעה עצמית.

- להפריד בין טלוויזיה לשאר.
מומלץ לתת לכל דבר את המקום שלו.
לא לאכול, להכין שיעורים, לשחק ולנהל שיחות כשהטלוויזיה ברקע.

- להגביל את זמן הצפייה, לקבוע מתי מותר לראות ומתי לא.


מה יכול לעזור בתהליך הגמילה?

- למצוא תחביבים אחרים כמו ספורט, נגינה, ציור, אומנות.
לעודד את הילד בהתאם לכישוריו.

- לעודד את הילד להיפגש עם חברים.

- למצוא יותר זמן לבילוי עם הילדים.

- להשמיע הרבה מוזיקה בבית, בלי לראות, רק לשמוע, אפשר גם לרקוד.

- להזמין את המשחק הקופסא "תיאטרון פלייבק", המשחק מאפשר הכרות מרעננת ומפתיעה.
פרטים בקישור.

לסיכום, כמו כל תהליך גמילה, גם לגמול את הילדים מטלוויזיה זה תהליך לא פשוט,
תזכרו, שהכל אפשרי,
הצלחתם לגמול אותם מחיתולים...


מי שרוצה מוזמן להכנס לקישור ולקבל עשרה שיעורים במייל ללא תשלום
בנושא "רוצה שהילדים שלך יקשיבו לך?"

אקו מציעה מגוון סדנאות והופעות לארגונים וחברות לקראת חודש המשפחה שיערך בפברואר הקרוב, 
נשמח להופיע מול מורים, הורים ותלמידים,
נתאים את הפעילות לתקציב שלכם.
מוזמנים להיכנס לקישור

פרטים ב 0508713662

איך להציב גבולות לילדים שלנו?

פליק פלק והילד עף

שאלת השאלות.

 איך מציבים לילד גבול ואיך מתמודדים עם ילדים שמתעלמים מהגבולות שמנסים להציב להם שוב ושוב?

כילד, שמו לי הרבה גבולות ולא אפשרו לי לבטא כעס ותסכול.

מה עושים שהילד משתולל ויש תחושה שאין עם מי לדבר?

בימינו קשה יותר ויותר לשים גבולות לילדים.

למה?

כי הגבולות כבר לא ברורים, הילדים של פעם היו משחקים בחוץ, היינו רואים מה הם עושים ועם מי.

היום הם בעולם הווירטואלי, מוקפים מסכים, לא ברור עם מי הם בקשר וכמה.

מבחוץ זה נראה טוב, הם יושבים בנחת,  לא זזים, מול מחשב או מול נייד.

מבפנים, לא ברור מה הם רואים.

הקשר החם, המשחקים, המגע, הצחוק ממשחקים שילדים משחקים ביחד, הדברים האלה הולכים ונעלמים.

ועדיין, לכולנו יש כמיהה לחום, למגע ולקשר.

 איור:רחל קיני

ילדים בודקים גבולות.

גבולות ברורים בבית יעודדו את הילד לצמוח.

אשתי שתלה אתמול פרחים בגינה והתעקשה לתת להם אדמה מיוחדת מסביב, אדמה שנראה רכה ומצד שני גובלת ותוחמת. היא מיקמה אותם במקום שמקבל אור וחום. היא עשתה את זה ביחד עם הבנות הקטנות שלנו, רגעים של חיבור, נטיעה וצמיחה.

לילדים של היום יש מצד אחד חסך בקשר ומצד שני הם מתקשים ביצירת קשר.

המציאות של היום הביאה רבים מאתנו להיות עסוקים באין ספור דברים במקביל להורות, עובדים בטירוף, מודאגים מקשיים כלכליים, מנסים פה ושם לתת לעצמנו קצת אוויר לנשימה, מדברים הרבה בנייד ובעיקר מתקשים באמת לפנות מקום לילדים.

הילדים של היום מבינים ( באופן לא במודע )  שכדי להשיג את תשומת הלב הם צריכים לעבור גבול.

ברגע שהם עוברים גבול אז מתחיל המשחק.

משחק לא נעים.

בהרבה מקרים הוא יכול להתפתח לאלימות מילולית ופיזית בין הורה לילד.

המעבר החד הזה, ממצב שילד מנותק מהוריו ומתבודד עם המסכים שלו למצב שילד חווה הורים כועסים קשה לעיכול אצל הרבה ילדים.

בעצם, מה שהילדים היו רוצים ( באופן לא במודע )   זה הצבת גבול ברור והורים שמחבקים אותם.

הילד עובר גבול והוא מפנטז על הורים מחבקים,  ההורים מתחילים לצעוק עליו ובמקרים מסוימים עלולים להגיב בעוצמה פיזית, לתת פליק, דחיפה.. מה שקורה לילד בהרבה מקרים שההורים מגיבים בעוצמה חזקה - הוא עף, מסתגר, נועל את עצמו, מתקשה להתמודד עם האכזבה הגדולה.

קשה לראות ילד סובל

לכל ההורים  קשה לראות את הילד שלהם סובל, סובל בגלל החלטה שלהם, זה מאד מפתה להפסיק לתת לילדים שלנו לסבול ולשחרר קצת.

בפועל, אנחנו גורמים לילדים נזק.

אנחנו יוצרים בלבול, חוסר עקביות, גבולות לא ברורים.

מונעים מהם להתמודד עם הקשיים, להתחסן, להפנים נורמות וערכים.

אנחנו יוצרים ילדים שמרגישים שהם יכולים לעשות הכול ושכולם יעשו את מה שהם אומרים.

ילדים כאלה יתקשו לפתח מיומנויות חברתיות ויתקשו להאמין בעצמם.

אז מה עושים?

אם בבית יש גם אבא וגם אימא אז מגבשים ביחד ומבררים גישה משותפת. נכון, כל אחד מאתנו חושב אחרת אבל חשוב מאד להגיע להסכמה ולתת לילדים תחושה שההורים באותה עמדה, אין שוטר טוב ואין שוטר רע, אין בילבול.

ביחד יהיה הרבה יותר קל להציב לילד גבול ברור ולהכיל את הילד.

זה מה הילדים רוצים, הורים מגובשים.

אם בבית יש רק דמות סמכותית אחת זה יהיה יותר קשה, לעמוד לבד ולהציב גבול, אפשר לגייס דמות סמכותית נוספת כמו סבא, סבתא..

אם יש הרבה מקרים שבהם הילד מתקשה בהבנת הגבולות אז עדיף להתמקד בדבר אחד- עידוד יכולת ביטוי רגשית של מצוקות והנאות.

במקרים בהם הילד מתפרץ, מתקשה לווסת את רגשותיו חשוב לבדוק איך הוא עושה את זה ולמה זה פוגע.

צריך לתת לילד לבטא כעס, השאלה היא אם הוא עובר את הגבול.

שילדינו עוברים את הגבול אז הם מזמינים אותנו לזירה, לזירת האגרוף.

אם אנחנו נכנסים מתוך מקום של פגיעות וכעס אז ברור שהילד יעוף מהזירה.

אם אנחנו נמנעים להיכנס לזירת האגרוף ומבינים שיש פה הזדמנות לעבודה פנימית שלנו- הצלחנו.

 איור:רחל קיני

אפשר לקחת נשימה, אולי יותר, ולהתחיל ממקום של הבנה ואמפטיה..."פשוט לראות מעבר".

להסתכל לילד בעיניים ולמצוא את טון הדיבור נכון, את המילים הנכונות, את המגע שהילד כל כך זקוק לו.

מהו הטון והצליל הנכונים?

כהורים אתם וודאי מכירים את הילד שלכם ויודעים להעריך איזה צליל יהיה עבורו עוטף, מכיל, סמכותי, ברור, חם, קשוב, בהיר.

מציאת הטון והצליל הנכון לילדכם תאפשר לו לשמוע ולהבין את מה שאומרים לו.

אם זה גבוה מדי הוא יהדוף את זה.

אם זה נמוך מדי זה לא יגיע אליו.

משפטים כמו " אני מבין שאתה ממש רוצה להמשיך/לקבל/..." או "אני מבין שקשה לך עכשיו להפסיק ... וזה בטח מסתכל" יכולים מאד לעזור.

במקרי התפרצות קיצוניים משפטים כמו " אני לא מוכן שתדבר אלי ככה" או "ככה לא מתנהגים בבית שלנו" יכולים מאד לעזור.

תנו לילד שלכם להתמודד עם הקושי בעמידה בגבולות והיו שם לצידו, בשבילו.

לילד שלכם יהיה מאד קשה להפנים את החוקים בזמן שאתם כועסים עליו.

תמצאו את הדרך הנכונה לגעת בילדכם במקרים של התעקשות והתפרצות.

איזה סוג של מגע?

כהורים אתם וודאי מכירים את הילד שלכם ויודעים להעריך איזה מגע יהיה עבורו עוטף, מכיל, סמכותי, ברור, חם, קשוב, בהיר.

מגע שעוצר ומרגיע, מגע שמלווה את הילד שלכם לכיוון שאתם רוצים להוביל אותו הוא חשוב ולפעמים  הכרחי.

זה יכול לעזור?

זה יכול לעזור מאד.

פעם לפני שהפכתי להורה זכיתי לחגוג את ראש השנה עם בת זוגתי ועם עוד אנשים שלומדים ימימה, רובם היו דתיים, מעט חילוניים, החילונים היו בעיקר רווקים.  לפני הסוף היה מפגש של שאלות ותשובות שמפנים לרב גיל דמרי ולאשתו.

אחת האמהות שאלה -  "עבודה פנימית ... עבודה פנימית..מה עושים מול ילדים שלא שומעים?"

גיל הסתכל עליה ועל כולם ואמר "אומרים שוב ושוב ומאמינים שזה מגיע... גם אם לפעמים לא מרגישים שזה מגיע .. זה מגיע...שוב ושוב..מתישהו הילד יפנים."

לפני שמגיעים הגשמים, הזמינו את הילדים לשתילה משותפת.

פרטים על מפגשים להורים וצוותי חינוך 

שכל המשאלות שלנו יתגשמו לטובה, אמן.

יעקב דניאל.