רשמים מתוך מפגש תיאטרון פלייבק ליהודים וערבים 6.4.14 שנערך במכללת סמינר הקיבוצים

רשמים מתוך מפגש תיאטרון פלייבק ליהודים וערבים 6.4.14 שנערך במכללת סמינר הקיבוצים

חיפשתי קצת באינטרנט ומצאתי התייחסות מעניינת למושג אושר של ד"ר לפילוסופיה מיכאל לייטמן

"אני סבור, שהאושר ניתן להשגה רק באיזון. כאשר בין בני האדם יופיע שילוב הדדי, כאשר הם יתחילו להרגיש את עצמם בחברה נכונה ותיעלמנה כל הבעיות, כאשר הסביבה תתמוך בנו בהומיאוסטאזיס, כאשר האדם יתחיל להרגיש שהוא כאילו שוחה במצב של שלווה ורוגע פנימיים וחיצוניים, זה יזמין בתוכו הרגשה של אושר.

במילים אחרות, הרגשת האושר אינה נוצרת מכך שאני כל דקה ממלא את עצמי באופן אגואיסטי, ואיני יודע מה יהיה הלאה, מפני שחוץ ממני קיימים עוד אגואיסטים זהים, שרוצים להרגיש אושר על חשבוני.

הרגשת האושר מופיעה בזכות איחוד משותף, הרגשה של איזון, בדיוק כמו שבגוף בריא מורגשים חיים מלאים, כאשר הוא מתפקד, מתחזק ומאזן את עצמו בצורה נכונה. כך גם בחברה האנושית אנחנו צריכים לקחת דוגמה מהטבע ולהשתוקק לאותו הדבר, ואז אנחנו נראה מה היא באמת מבחינתנו מטרת החיים. ההרגשה במצב הזה, זה יהיה האושר".

מקור השם אביב בלטינית זה "להיפתח".

האושר מגיע שהלבבות נפתחים.

השבוע אקו לקחה חלק בכנס יהודים וערבים שנערך במכללת סמינר הקיבוצים בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח, המכללה האקדמית בית ברל ( המכון האקדמי הערבי ), המכללה האקדמי לחינוך אלקאסמי, והמכללה הערבית לחינוך בישראל- חיפה.

אחת מ מטרות הכנס היא להיפתח לקולות אחרים....

הוזמנו להעביר למשתתפים יהודים וערבים סדנת תיאטרון פלייבק, ליצור מפגש בין הקולות השונים, לעורר הבנה ואמפתיה אחד לשני.

בדברי הפתיחה הביאה נציגת המכללה האקדמי לחינוך אלקאסמי ציטוט  של יצחק רבין-

"אין לי נכסים,

יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים,

עולם טוב יותר, מפויס יותר-

עולם שנעים לחיות בו.

אין זה הרבה מדי.

מוטי לרנר, מאמרגני הכנס תאר שמטרת הכנס הינה קירוב לבבות שיביא ללקיחת אחריות חברתית ויוזמות.

נרגשים מהמעמד, חוששים מהמפגש המורכב הלכנו להעביר את הסדנאות למשתתפים, אני ואיילת זוגתי.

מבצע מיוחד לבתי ספר ומוסדות השכלה לרגל סיום שנת הלימודים,

המזמינים הופעות וסדנאות עד לתאריך 1.5.14 יזכו להנחה של 20% .

פרטים על הסדנאות וההופעות באתר http://www.echoplayback.co.il/

את הסדנה ראשונה אני הנחתי,  שמענו סיפורים על מפגשים בין ערבים ויהודים, רגעים של חיבור ורגעים של ריחוק, רגעים של כעס ורגעים של חמלה.

סטודנט יהודי סיפר שלפני שנים אחדות, בקיבוץ, הוא התחבר לשני ערבים שעבדו במקום.

הם התחילו לבלות ביחד,

בקיבוץ ובכפר הערבי,

הפכו לחברים.

יום אחד נודע לו שאחד החברים נתפס על גניבה בכלבו.

החברים נעלמו.

הוא לא הצליח ליצור איתם קשר.

כעבור שנים הוא פגש את אחד מהם,

את החבר הטוב הוא עדיין לא פגש.

לדבריו, כנראה שהחבר הטוב נגרר לגניבה.

הסטודנט מעולם לא נפרד מהחבר הערבי,

החבר הערבי וודאי נבוך.

קשה לצאת מתבניות,

כשמסביב שוררים יחסי

שולט- נשלט,

עובד – מעביד,

כובש- נכבש,

אז אפילו יחסים וחברות צפויים להיקטע,

כנראה שהדרך ארוכה.

סטודנטית ערבייה סיפרה שבמקום להירשם לקורס אקדמי הציעו לה להצטרף לפרויקט "מבט", מפגשי יהודים וערבים.

לסטודנטית היה מאד קשה לשמוע את ההתקפות של היהודים, את ההקשר שהם העלו לשואה, היא התאפקה בכל המפגשים עד שבמפגש האחרון התפוצצה ואמרה משהו כמו "כנראה שהשואה הגיעה לכם...".

כולם היו בהלם.

התהליך השנתי קרס.

היא הרסה את כל מה שנבנה.

במשך חודשים הצוות בונה מרקם עדין ושברירי,

מרקם שספג הרבה מטענים וקרס ברגע שהיא לא הצליחה להתאפק יותר.

שנה אחרי היא שוב הצטרפה לפרויקט,

אחרי ביקור משותף של הערבים והיהודים בפולין היא הרגישה חרטה גדולה על דבריה.

עכשיו היא מנסה לחבר ולבנות את מה ששברה במו ידיה...

הסטודנטית הערבייה התרגשה לראות סטודנטית יהודיה שאוספת שברי זכוכית מפוזרים על הרצפה, פגועה  מהשברים היא מנסה לבנות ולחבר...

מבצע מיוחד לבתי ספר ומוסדות השכלה לרגל סיום שנת הלימודים,

המזמינים הופעות וסדנאות עד לתאריך 1.5.14 יזכו להנחה של 20% .

פרטים על הסדנאות וההופעות באתר http://www.echoplayback.co.il/

בסדנה השנייה, שאיילת הנחתה, לא היו ערבים, היו סטודנטיות לחינוך מיוחד.

אולי הם הלכו למעגלי דיבור והקשבה שהיו במקביל...לא ברור מה הסיבה שהם נעדרו.

האם זה אחד מהמאפיינים של הערבים? להיעלם מתישהו...? מרצונם? לא מרצונם?

למרות שלא היו ערבים בחדר הסיפורים עסקו באותו נושא.

 הסיפור בסדנה השנייה גם היה על פרידה של יהודי מחבר ערבי.

בחור מ"ניצן" סיפר על  חבר ערבי שהיה עובד ניקיון, החבר היה מאחר כל פעם או נעדר כי היה לו קשה לעבור..ולכן כנראה פוטר והפסיק לבוא .

הבחור מ"ניצן" סיפר בהמשך על  היותו חריג  בבית הספר, איך בני גילו לעגו לו  ואיך  בסופו של דבר מצא את קבוצת השייכות שלו ב"ניצן", שם הוא נהנה מאוד עם חבריו , ומבלה בגודו , הצגות ועוד.

הסיפור השלישי היה של הבחור מירושליים. סיפור מתקופת גל הפיגועים באוטובוס קו 18.

" יש לי סיפור קליל "-  בחור מזרחי שבקלות יש לו חזות ערבית, סיפר איך בהיותו באוטובוס ,החליט להתכרבל בשמיכה שמכסה את כל גופו ולהיכנס לראש של מחבל, וכך המשיך להשתעשע ברעיון ולהפחיד את מי שישבה לידו. הבחורה נגשה לנהג להתלונן. שוטר עלה וביקש תעודת זהות . הבחור הוציא תעודת זהות ועשה "בום" מפתיע .. נמאס לו שבכל מקום בודקים אותו , מתייגים אותו ..

בתקופה כל כך עמוסה ומתוחה מנגנון הגנה של הומור  מכסה על  מצוקה גדולה. נפגע שהופך להיות פוגע..

ובתוך קבוצה של סטודנטיות לחינוך מיוחד. עולה  בי שאלה מה זה חינוך מיוחד?.

אולי "חינוך מיוחד" זה חינוך שמשקיע משאבים על איך אפשר לחיות בעולם נעים יותר, איך אפשר להיפתח לאחר, איך אפשר לא להיות עבדים אלא אנשים חופשיים בסביבה בטוחה.

אולי אם יושקעו משאבים גדולים יותר טובים בקירוב לבבות במקום בביטחון נרגיש שלווה ורוגע פנימיים וחיצוניים, נרגיש אושר.

כולנו בני אנוש, רוצים לחיות בטוב ובאושר.

אם
מילים: יענקל'ה רוטבליט
אם 
אם רק תבינו 
אם רק תאמינו 
הושיטו ידיים 
זה לא בשמיים. 
אם... 

אקו מציעה הופעות תיאטרון פלייבק ומגוון סדנאות.

סדנאות אקו מותאמות לכל סוג אוכלוסייה, לילדים, בני נוער ומבוגרים.

בתי ספר, ארגונים וחברות.

הסדנאות מאפשרות הכרות עמוקה של המשתתפים אחד לשני,

שיפור התקשורת הבין אישית,

ועיבוד אישי וקבוצתי לנושאים כגון- לחץ קבוצתי, אלימות, מיניות והטרדה מינית, התמכרויות לסמים ואלכוהול, מגדר, התמודדות עם לחצים, כבוד האדם, גזענות ועוד...

 פרטים על הסדנאות באתר http://www.echoplayback.co.il/

מבצע מיוחד לבתי ספר ומוסדות השכלה לרגל סיום שנת הלימודים,

המזמינים הופעות וסדנאות עד לתאריך 1.5.14 יזכו להנחה של 20% .

פרטים על הסדנאות וההופעות באתר http://www.echoplayback.co.il/

קליניקה חדשה לתושבי חדרה- פרדס חנה- זכרון יעקב
פרטים באתר   http://www.echoplayback.co.il/#!dth/c1mjo

12.4.14 מוצ"ש, 20:30 מופע תאטרון פלייבק אקו בתאטרון הידית פרדס חנה
פרטים באתר http://www.echoplayback.co.il/#!echohana/c1n32

חג אביב שמח.

רשמים מתוך מופע להורים וילדים בפרדס חנה ומופע למורים בחדרה

אחרי שנתיים בפרדס חנה הגיע הזמן לפגוש את הקהילה דרך תיאטרון פלייבק.
מפגש תיאטרון פלייבק אקו ראשון בתיאטרון הידית.
ילדים מקסימים,
אני ואיילת מתרגשים מהמפגש.
ילד מספר על אימא שהייתה בגבס,
ילדה שלא רצתה לכבות את הנרות של עוגת יום ההולדת שלה למרות שכולם ביקשו,
ושני אחים שטסו לבד לגרמניה לפגוש את אבא שלהם.
פגשו אותו ובילו איתו בלונה פארק.

כל ילד רוצה הורים חזקים,
כל ילד שמח עד הגג לחגוג את יום ההולדת שלו,
גם אותי זה תמיד מלחיץ, להצליח להתרכז באמת במשאלות מול הנרות בזמן שכולם מסתכלים עלי.
היה לי תענוג להרגיש על הבמה מפגש של אחים עם אבא שלהם, פגישה משמעותית.
לא נראה לי שייצא לי מתישהו לבלות עם אח שלי ועם אבא שלי בלונה פארק, חבל...

יום אחרי, מול צוות מורים בתיכון בחדרה.
מה שמענו?
בין הסיפורים שעלו שמענו מורה שסגרה מעגל ומלמדת בבית הספר שבו היא למדה,
כילדה היא אהבה חופש, מרחבים, אופנועים.
היום היא מבינה את התלמידים שלה שצריכים את החופש ועוזרת להם ללמוד,
היום היא עפה על עצמה בכיתה ומאפשרת לילדים להנות מזה שהיא מבינה אותם.

מעניין להבין למה אנשי הוראה בוחרים לעסוק במקצוע הזה.
מעבר לסיבות הברורות יש לדעתי עוד סיבה.
 רובם רוצים לסגור מעגל.
לחוות תיקון למה שהם חוו.
לחזור למקום שבעבר לא הייתה להם יכולת גדולה להשפיע ולשנות והיום זה אפשרי.

אני מאמין שכל כיתה וכל תלמיד קוראים למורה להיפתח, להקשיב ולראות.

עבור תלמידים, כל מפגש ריגשי עם מורה הוא עולם ומלואו,
כל מפגש יכול לבנות תלמיד וגם להרוס.
כל מפגש הוא הזדמנות של מורה להשפיע.

סליחה לאבא

לקראת סיום קורס הנחיית קבוצות בשיטת אקו ערכנו מופע בהתנדבות מול קהילה טיפולית בהוסטל הממוקם בחיפה.
שמענו בהתרגשות איך מספרת אחת גאה על כך שעברה מההוסטל לדירה, גאה בהכרה שהיא יכולה להיות עצאית.
מספרת אחרת, ציירת, גם עברה מההוסטל לדירה, אבל היא מתגעגעת לנוף ולעץ שנשקפו מהמרפסת בהוסטל.
עכשיו בדירה החדשה אין נוף... מי יודע אולי זה שאין נוף יעודד אותה להפסיק לעשן...
בין לבין הייתה אישה מבוגרת שניכר היה בה שהיא מאד רוצה לספר ולא מעזה.
לקראת סוף המופע שאלתי אותה אם היא רוצה לספר, היא אמרה שהיא מתביישת.
הזמנתי אותה, את המשתתפות בקורס, את דיירי ההוסטל ואת הצוות המטפל לקחת נשימה ארוכה ולשחרר.
כולנו לקחנו נשימה ארוכה ושחררנו אותה.
שאלתי אותה אם היא יכולה לספר את אשר על ליבה.
הנשימה עזרה לה להשתחרר.
היא סיפרה שיום אחד היא נאחזה בגעגועים רבים אל אביה ורכבה על אופניים מקרית מוצקין לקבר אביה שבבינימינה.
שהות מרגשת של אישה ליד קבר אביה.
זהו.
סיפור קצר ומלא.
הצגנו לה את המסע, האופניים, הקבר, החיבור לאביה.
לקראת הסוף עצרתי ושאלתי אם יש משפט שהייתה רוצה להגיד לאביה.
"אני סולחת לך"
המשכנו את ההצגה ואני שרתי לה מנטרה "אני סולחת לך..." שוב ושוב...

התברר לי שמדובר באומנית שבעבר חיה בען הוד וכיום ממעטת לדבר.
המפגש עם תיאטרון פלייבק ושיטת אקו עודד אותה להתחבר לעצמה.
עטפנו אותה בחום ואהבה, עטפנו את שאר הדיירים והרגשתי שוב שהפלייבק מאפשר לי להיפגש עם החיים, 
החיים של כולנו, החיים שלי, ההורים של כולנו, ההורים שלי.

מופע בתיכון אורט לוד

שמענו ארבעה סיפורים במופע.

מזכירה שמתמודדת עם בניית מערכת שעות ועם הקושי להקשיב לכל מורה ומורה, למזלה היא לא לבד, יש לה מנהל יודע לקחת החלטות חשובות וצוות תומך .שנותן מבט נוסף על המערכת

מורה שמספרת שהיא משגיחה במבחנים אז היא מתמודדת עם תלמידים שנעזרים בניידים שלהם, תלמידים שנעזרים בפלאי הטכנולוגיה ולא מתביישים להסתכל למורה בעיניים ולהכחיש את מעשה המרמה.

המורה חזרה אחרי שנת חופש כתוצאה ממחלה, היא מרעיפה על הילדים חום ואהבה והם מרעיפים עליה חזרה, בבוקר באותו היום היא חוגגת יום הולדת והם מרימים אותה על כיסא.

אישה שעובדת כאדמיניסטרטיבית ונאלצת לקנות למורה לטבע בשרים למיניהם כדי שהילדים יוכלו ללמוד עליהם, לנתח אותם. לאישה קשה מאד לראות את גושי הבשר הטריים והיא שוקלת להיות צמחונית.  

סיפור אחרון, מורה שמספרת שכל בוקר יש תלמידים מאחרים, לכל התלמידים יש תירוצים טובים,

"לקחתי את אחי לגן"

"הייתי עם יוני שהלך לרופא"

"פספסתי את האוטובוס"

"ההורים שלי לא העירו אותי"

"נפלתי בדרך"

מי שזאת הפעם הראשונה שלו נכנס לכיתה ומי שזה אצלו כרוני לא נכנס לכיתה.

היום בבוקר בשיחה בארבע עיניים סיפר אחד המאחרים כי הוא נאלץ לעבוד עד מאוחר כדי לעזור בבית.

חשבתי על הקשר בין הסיפורים.

המורים מלמדים בפריפריה, אוכלוסייה מורכבת.

הרגשתי את חום ליבם ואת המוטיבציה הגדולה שלהם לעשות טוב לילדים.

המורים האלה באמת מצליחים להקשיב.

כל הסיפורים נגעו בנושא של הקשבה לצרכים של האחר.

מערכת השעות שמצליחה להכיל את כל רצונות המורים,

המורה שלא ממש מתעצבנת אלא מסתכלת בהומור על ההעתקות במבחנים ובעיקר שולחת ומקבלת אהבה,

האישה שמקווה שיקשיבו לצרכיה ושתפסיק לקנות בשרים,

והמורה שלא מכניסה תלמידים שמאחרים סתם לכיתה ומכניסה לליבה תלמידים שזקוקים לה.

היה מופע מרגש וממלא.